תיכון
יסודי
גני ילדים
ורד ליפשיץ

ורד ליפשיץ

מנהלת השתלמויות לב לדעת בבתי הספר ובמחוזות, מרכזת ומובילה את מדריכי לב לדעת במחוזות השונים. ביבליותרפיסטית ומנחת קבוצות טיפול ולימוד.
בלוג > תשע"ח > ספר הבית- מחשבות על ספרים. בעקבות 'עשרת הספרים' מאת זאב ז'בוטינסקי.

ספר הבית- מחשבות על ספרים. בעקבות 'עשרת הספרים' מאת זאב ז'בוטינסקי.

ורד ליפשיץ, 6/11/2017

בין כתבי זאב ז'בוטינסקי המצויים בספריית ביתי (אודה, יותר לא קראתי משקראתי) ,מצאתי כרך שצד את עיני, 'על ספרות ואומנות'. כרך זה נפתח במסה 'עשרת הספרים' בתרגומו של משה אטינגר, שקראתי וחזרתי וקראתי בו, מחשבות רבות נעורו בי . אשתף אתכם בחלקים מאותה מסה, ובמחוזות אליהם נדדתי בקריאה. -

'התאספנו פעם אחת בנווה-קיץ, חבורה קטנה, לטיול.  ובשכבנו שם על הדשא היינו גורסים כריכות-לחם והחילונו לשוחח על כל מיני ענינים של מה-בכך. אחד מאתנו, עורך-דין, שאל:

– אילו הודיעונו, כי נגזר לשרוף עד תומם את כל הספרים ולא ישאירו בעולם כי אם עשרה ספרים לפי בחירתנו – באילו ספרים נבחר?

וכולנו התחלנו לחשוב ולנחש, מה הם השמות הראויים להיכנס במניין העשרה.

– ראשית כל, חושבת אני, התנ"ך ... – אמרה גברת אחת בנעימת שאלה.  עורך-הדין נענע בראשו וגם הוא הסתכל בשאלה בכולנו – אולי יערער מי על בחירה זו?  אבל, הכל נענעו בראשיהם נענוע של הסכמה ועורך-הדין כפף אצבעו האחת והכריז:

– ראשון.

– ועוד מציע אני את הוֹמרוֹס, – אמר אחד המשוחחים.

נשמעו קולות סתומים של מחאה: לכאורה היו השומעים גם הם באותה דעה, אבל רק מתוך נימוס, ובעומק לבם כאילו לא הבינו מפני מה דווקא. היה בתוכנו סטודנט-רפואה, שסיים בית-ספר ריאלי ואחר נאלץ לשנן בעל-פה את כל שבע החכמות הקלאסיות ובעבור כך שנאָן שנאת מוות. נתברר, כי הוא גם גלוי-לב משאר בני החבורה ועל כן נתכעס:

– אינני חפץ בהומרוס. וגם איני סבור, שאתם חפצים בו בתמים. בכלל, סבורני שסגידה זו לפני ספרים ישנים, שעכשיו אף אחד אינו מסוגל לקראם בעניין – גם היא אחד מגילויי הדבר, שבחוץ-לארץ קוראים לו "סנובּיסם".  ברצון מודה אני, כי "איליאדה" ו"אודיסיה" הן יצירות דגולות, כי יש בהן אוצר בלום של חומר בשביל קורות ימיו של עוג מלך הבשן וגם בשביל תולדות הספרות. אבל, לעורר התרגשות בלבנו כבר לא יוכלו. קוראים אנו אותן בשוויון-נפש מוחלט, לעתים אף בפיהוק. אין אנו לומדים מתוכן שום לקח בשביל עצמנו... עלינו לבחור רק בדברים, אשר יוכלו לנצחים לנגוע במיתרים חיים של רוח האדם.

 – זה נכון, – נשמעו כמה קולות. ערוך-הדין, שישב והמתין, כשהקמיצה בידו פשוטה, אמר:

– רשות הדיבוּר למי שהציע את הוֹמרוֹס, ללמד עליו זכות. ואם רצונכם-בכך, אבקשנו לקבל בתור הדרכה את ההערה הבאה. כל אחד מאתנו יוכל, כמובן, לנמק את בחירתו בטעמו האישי בלבד, אולם. כאן מבקשים אנו להציל מן השריפה עשרה ספרים לטובת האנושות כולה. זאת  אומרת, בכל מקרה ומקרה צריכים להוכיח, כי הספר הנדון מהווה, מבחינה זו או אחרת, ערך נצחי בשביל רוח האדם.'...

הדיון בין אותם חברים נמשך, ובו הם מציעים ספרים ומנמקים את בחירתם, מתווכחים ומתדיינים. ראשית התקנאתי, ורציתי להיות יכולה להימנות על חברי קבוצה שכזו, להיות מסוגלת להביע עמדה ודעה בנושא זה.

שנית, חלק נכבד מרשימת הספרים , לא הכרתי, ולא קראתי, תהיתי על כך. האם עדות היא לבורותי, האם אני חריגה? מה הייתי בוחרת להכניס לרשימת עשרת הספרים, ומה היו נימוקיי?

בכלל האם ישנם ספרים קנונים, או שכל אחד וטעמו הוא?

מה יהפוך  ספר לכזה שיכנס לספריית הנצח ומה יגרום לספר שיגזרו עליו חיי מדף קצרים?

 הזמנתי את עצמי, לעיין בנימוקים אותם העלו אותה חבורה א אי שם בזמן ובמקום.

למשל- אותו שתמך בהומרוס, התייחס לדמויות אותן מצייר הומרוס, הוא רואה בתיאורים אנשים 'בעלי הדרת טבע בריאה ומושלמות', תיאור האדם הבריא, איש ההדר, יכול להזכיר לאדם 'מאין בא', מאדם חסון, בריא, הדור, ולאן יכול הוא להגיע. כמו תזכורת נשלחת אליו מתוך כתבי הומרוס על ההדר שבאדם, ובמילים שלי, הוא מאדיר את צלם אלוקים שבאדם. (אולי כמעשה המדרשים על אדם הראשון). ראוי בעיניהם הומרוס להיכנס אל ההיסטוריה, כדי לתת לקוראיו אופק אדם הדור, חי חיים מלאי עוצמה, בקשת רגשותיו ופועלו.

ספר אחר, נבחר מהנימוק הבא-'לזכות את החיים מדיבתם הרעה. לסתור את הדעה הקדומה, כאילו שמחת החיים חטאת, להשכין בלב בני האדם את האמונה שהחיים הם ברכה, וכל לבלוב בהם נהדר ויקר... ' והספרים, אינם עושים זאת בהטפה או בהנמקה, אלא על ידי סיפור 'בפשטות ובחן, בחוצפה מקסימה ...' '

וזה שבחר את שכספיר מנמק 'יען הוא רב צדדי, כמו אנציקלופדיה' של טיפוסים שונים, האחד הממסר לרעיון, לאישה, נאמן עד כלות, כמו רומיאו, לעומתו, המלט, 'שאינו יכול להתמכר לא לשום רעיון ולא לשום אישה אלא במחצית הנפש'...זה שלמד כמו המלך ליר דרך מסע חייו את משמעות השלטון ומהם חיי העבדים, ואת זה שהאמון באדם חמצן לו וזה המתועב וכו' ''. ציור אנושי מגוון המפגיש את הקורא עם תכונות האדם על קשת גווניה, על הצד הטוב והיפה, וזה הרע והמכוער.

ובחירת 'ואלף לילה ולילה' נומקה כך 'בספר זה מגיע כח הדמיון האנושי לשיאו. ומכיוון שכח הדמיון הוא אחד הצדדים החשובים ביותר ברוח האדם, הרי אין ספק ששמירת ספר זה הכרחית..., ...אם ברצוני לקיים את מעשיות שחרזדה, לא לטובתה של הספרות אני חרד. כוונתי בכך לטובת החיים, לתועלת הציבור. את הספרות מוקיר אני ומכיר בה רק באשר היא בבואתה לתהליכים כלליים מסוימים המתרחשים בחברה. ואם בספרות של תקופה מסויימת מרגיש אני בתופעה אופיינית , כמו ירידת כוח הדמיון, הרי זה מעסיק אותי רק במידה שהדבר מסמן, כי גם בחיים נתרחשו, כפי הנראה, תמורות כל שהן, המקבילות לדלדולו של כוח הדמיון. יקרות לי מעשיות 'אלף לילה ולילה' לא מפני שיוכלו להשפיע על האדונים והסופרים, אלא מפני שיוכלו להשפיע על החיים עצמם...אם רק נסכים שהספרות, עם היותה פרי הלך רוחו של הצבור, מסוגלת אף היא להשפיע עליו...

לא אפרט את שמות הספרים וגם לא את נימוקי המציעים, אציג את סופה של המסה- לאחר שהגיעו להסכמה על תשעה מהספרים והתחילו מתווכחים על זה העשירי-

'ברצוני להציע הצעה חדשה. מציע אני – כי את שאלת הספר העשירי נניח פתוחה. יפתרו-נא אותה אחרים במקומנו. יש בינינו אחד עיתונאי. נבקשנו כי יספר על שיחתנו בדפוס ויציע את שאלת הספר העשירי לקוראים עצמם. יבחרוהו-נא הם ויודיעו-נא לו במכתבים כיצד בחרו ומדוע, ואז נראה למי רוב קולות ומי ראוי להיות במקום העשירי בספריתנו...'

– וכלום אינך חושש, – שאל העיתונאי, – כי הקוראים יתחילו לתמוה:  למה זה מגישים לנו את כל השיחות הללו על אודות הספרים הישנים?  את מי זה מעניין?  הרי מה שמעניין מאד  בחברה נעימה בנווה-קיץ, יכול להיות מאד משעמם בעתון.

– איני סבור כך, – ענה עורך-הדין. – מטיב אני להכיר את הקורא הבינוני והריני ערב לך, כי בין מרבה הוא לקרוא ובין ממעט, בין קורא אדיש הוא ובין מתלהב בקריאה- מעולם אינו תוהה ושואל: מה בעצם הדבר הטוב שבכרכים הללו, שהם קישוט-חובה לכל ארון ספרים, מה בעצם הכניסו לבית-גנזי—הרוח ובעבור מה ניתן להם הכבוד הזה של הוקרה כללית?  והרי דווקא על כך שוחחנו הפעם.  המחברים שעליהם דַנוּ, כולם מכּרינו מאז, ..."מלווינו הנצחיים":  יקראו אותם דור אחר דור ושמותיהם יוסיפו להתערות בהכרת בני-האדם כבר מימי ילדותם.  אלה הם צרור חפציה של האנושות התרבותית.  ויפה יעשה כל אחד מעמנו, אם יפתח מדי פעם את המזוודה, יברר אותה, יסדרנה, יהפוך בה, יאווררנה, למען לא ייפרמו הקמטים ולא יכנס בה העש.  ועכשיו –הריני סוגר את הישיבה...'

ודאי אפשר להתווכח על שמות הספרים וגם על הנימוקים, ואולי אף על השאלה הראשונית האם יש ספרים שראויים יותר מאחרים, או אולי כל אחד ועשרת ספריו, היחודיים לטעמו ולאפויו. אולם נראה שספר וספרות תפקיד חשוב להם בחייו של אדם, בחיי הרוח שלו , באופקים עדיהם יכול האדם לשאוף ולהגיע. הייתי רוצה להזמין את הקוראים להתייחס לשאלה, מה תפקידה של הספרות? מהם הספרים אותם הייתם מצילים אתם לו נתבקשתם להציל את העשרה החשובים ביותר, מה נימוקיכם?  מהו ספר הבית, בלעדיו קירות ביתכם חסרים משהו .אולי אם נצליח לחשוב על תפקיד הספרים בחיינו, ולדייק את הנימוקים לבחירת ספרים עבורינו , נוכל לסייע לילדנו לבוא בשערי הקריאה, כדי שיגלו אף הם כי :

"יש יותר אוצרות בספרים

משתוכל למצא בכל

מאורות המסתור של הפירטים,

באי המטמון ובחצי האי הספרדי גם יחד...

והנפלא מכל הוא שתוכל ליהנות מהם

בכל יום בחייך". (א.א מילין)

תגובה
הדפסה

חדש באתר

לך ירושלים
שיעורים לתיכון ליום ירושלים

מהבלוג שלנו

אני מרשה בכיתה
מה אנחנו 'מרשים' בכיתה שלנו? ומדוע? מה זה מצמיח?
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו והיו חלק
מקהילת אנשי חינוך חולמים ויוצרים