תיכון
יסודי
גני ילדים
ענת בזק

ענת בזק

מחנכת באולפנת "חורב" בירושלים, מורה לתנ"ך והיסטוריה, מדריכה בית ספרית במנח"י ומנחת השתלמויות ב"לב לדעת".
בלוג > תשע"ז > קשר בין מורים לתלמידים

קשר בין מורים לתלמידים

ענת בזק, 18/7/2017

מחשבות והתבוננות על הקשר המיוחד שבין מורים ותלמידים

דווקא לכבוד החופשה הגדולה, תקופה של כמה שבועות שבהם לכאורה המורים והתלמידים ב"חופש", אני מבקשת להסב את תשומת הלב לקשר החזק ולאהבה המיוחדת הנרקמת בין מורים ומורות לבין תלמידיהם ותלמידותיהם.

לכל אחד מאיתנו יש ב"ה מערכות קשרים עמוקות ומשמעותיות; עם הורינו, אחינו, ילדינו, בני הזוג שלנו ועוד ועוד. במערכות החברתיות אנו מפתחים קשרים עם שכנים,עם חברי קהילה, עם אנשים שאיתם אנחנו עובדים. ישנם קשרים בין חניכים ומדריכים בתנועות הנוער, ישנם קשרים עם אנשים המטפלים בנו לאורך השניםוכד'. לכל אחד מהקשרים -  הייחודיות שלו, המקומות בנפשנו הפעילים באותו קשר, ההזדקקות שלנו והנתינה שלנו בתוכו.

בתוך ים הקשרים הרבים והמסועפים יש קשר שיש לו  הייחודיות, העדינות והעצמה שלו,קשר שנבנה משעות רבות של מפגש על בסיס לימוד ועיון בצוותא בסוגיות המעוררות את הלב ואת המחשבה, משיעור ועוד שיעור, משיחה ועוד שיחה, מטיול, משבתות ביחד, ממבחנים ותעודות, מהתלבטויות, משיתוף בפרטים קטנים של החיים ועד מחשבה משותפת ועצה לגבי בחירות שבאמת משפיעות על הנתיב בחיים - קשר עמוק, חם, משמעותי,, מלווה -

המורה שלי/ המחנכ/ת שלי, הר"מ/ית שלי.

לפעמים אנו לוקחים כמובנים מאליהם את קיומם של קשרים כאלו ואת העובדה שדמות שאין לה קשר דם איתך יכולה לקבל משמעות כה רבה ועמוקה בחייך, גם לאורך שנים רבות, גם אחרי שהוא או היא כבר לא מלמדים אותך בפועל.

מהי התרכובת המיוחדת שיוצרת את סוג הקשר הזה ומה מייחד אותו מקשרים אחרים המלווים אותנו בחיים?

נדרשתי לשאלה זו באופן עצמתי בעת פטירת ראשי ישיבת הר עציון הרב עמיטל זצ"ל והרב ליכטנשטיין זצ"ל בשנים האחרונות. מאות בתי אב חשו ברגע אחד ובחודשים שבאו אחר כך שהם נתייתמו. יתמות רוחנית. והלוא לרוב האבלים כבר חלפו שנים מאז למדו בישיבה. ריגש אותי להכיר בכך שבעולם שבו אנו חיים התורה, במובן הרחב של המילה, קושרת קשר כה חזק בין אנשים. קשר שאין לו אח ורע. כאשר אתה באופן ספונטני, מתוך רצון חופשי, מבקש לתלות תמונות בבחינת "והיו עיניך רואות את מוריך" - אתה מבקש את נוכחותם המתמדת בחייך. מכוח אישיותם, מכוח הדוגמא האישית שנתנו לך אבל גם, ובעיקר, מכוח אותו קשר חזק בינך לבינם שאתה מבקש לבטא גם במציאות.

גם אנחנו כמורים, משתתפים בשרשראות קשר שכאלו שהן חזקות יותר ממציאויות חולפות, משגרת היום יום, מסימון נוכחות או מהקראת שמות...

"כל המלמד את בן חברו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו" (סנהדרין יט ע"ב) . זהו מאמר חזק מאד שמעניק אחריות עצומה למורה - הוא כהורה לכל דבר - הוא כמי שהביא את התלמיד לעולם. הוא ודאי מגדל אותו או לפחות שותף פעיל מאד בגידולו. מעניין שסוקרטס מכנה את המורה האידיאלי המורה המיילד. לא זה שמייצר ידע אלא מביא את התלמיד למצוא אותו בתוך עצמו ולהביע אותו. המדרש לגבי התינוק הלומד במעי אמו והמלאך הסותרו מעל שפתיו מתקשר אף הוא לכאן, המורה כביכול מלמדו בזה העולם מה שכבר למד ברחם אימו ובכך חלל הכיתה וחלל הרחם מקבלים השוואה. האחריות שלנו לאפשר התפתחות וצמיחה בכיתה כפי שמתרחשת ברחם - כאילו ילדו - אכן מחייבת וגם מסבירה מדוע הקשר כל כך חזק וקיומי.במשנה בבבא מציעא אנו מוצאים שאבדת רבו קודמת לאבידת אביו "שאביו מביאו לעולם הזה ורבו שלימדו חכמה מביאו לעולם הבא".

וכמובן מבלי להמעיט במטען הרוחני הרב שהורים מעניקים לילדיהם, שבות ועולות השאלות- מהיכן מגיע הקשר הזה? כיצד הוא נבנה? מה משמר אותו? האין זה פלא וזכות שבעולם שבו יש כל כך הרבה קשרי תועלת, ציניות, אינטרסים וכד'- אנו המורים והתלמידים זוכים לחיות ולקיים מערכת של קשרים אמיתיים, מהותיים, עמוקים, רגשיים, וערכיים?

השראה היא מושג גבוה שבדרך כלל קשור בנוכחות שכינה. וכפי שלמדנו במסכת אבות היושבים ועוסקים בתורה שכינה ביניהם. "לעורר השראה" משמעותו במילים אחרות לאפשר השראת שכינה. פרופ' יורם הרפז הגדיר השראה "מצב שבו מישהו או משהו קורא לנו לחיות, לעשות, לבטא את עצמינו בדרכינו המיוחדת".

"אני בר המזל ביותר בין כל אנשי העמל. רופא מורשה להביא חיים לתוך העולם ברגע מכושף אחד. אני מורשה לראות שהחיים נולדים מחדש בכל יום עם שאלות, רעיונות וחברויות חדשים" (ג'ון שלאטר. אני מורה)

אולי אחד מסודות הקשר החזק שבין מורים ותלמידים הוא שמורים הם הגשר שדרכו התלמיד מצליח ליצור קשר חזק וכן עם עצמו. הפגישה עם תכנים מעוררי השראה והזדהות, תכנים שבמגע עימם הנפש חשה שאלו דברים אמיתיים לה והיא רוצה לאחוז בהם ולחיות איתם. אותם רגעי קסם מזוהים עם דמות המורה שהובילה את הדיון, העיון, השיחה או החוויה לרגע המכונן של מפגש התלמיד עם עצמו. עם תורתו שלמד ברחם ושכח והיא שבה וניעורה בו ומתוכו בתווך המורה הקשוב והאכפתי.

המפגש עם המחנך, מעבר לחום, ולאכפתיות, ולהשקעה שיוצרות את הקשר הבסיסי, הוא במידה רבה המפגש של תלמיד עם האני האידיאלי שהוא שואף להיות. הסיטואציה שבה המורה והתלמיד נפגשים, התכנים,, החיפוש, שיחות העומק והחולין - מביאות את שניהם להכרעות חשובות ומשמעותיות שלהם לגבי עצמם.

בימים אלו של חופשה נודה לה' על הזכות לעסוק במלאכה המספקת הזאת של יילוד וצמיחה. נאחל לנו ולכל תלמידינו קשרים משמעותיים המחזקים ומעשירים את הקיום הן לעולם הזה והן לעולם הבא.

 

תגובה
הדפסה


תגובות גולשים

ורד, 23/7/2017

תודה לך ענת, מזדהה מאד, להיות מורה זו חוויה מצמיחה, מאפשרת ליצור קשרים וגשרים רבים ומגוונים. זו חוויה המשאירה את המורה ער, מתקדם, וצעיר . להיות מורה זה לחוות את העולם הבא בעולם הזה.

חדש באתר

גשם גשם בא
מערכי שיעור לחודש חשוון ולבקשת הגשמים

מהבלוג שלנו

אורח נטע ללון – מחשבות על הסוכה ועל הכיתה
חג הסוכות הזמין אותי למחשבה חדשה על התחושה שלנו ושל התלמידים שלנו בכיתה, המקום שלנו ושלהם. האם אנחנו משותפים בתחושת ביתיות בכיתה או שמא אנחנו אורחים..
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו והיו חלק
מקהילת אנשי חינוך חולמים ויוצרים