תיכון
יסודי
גני ילדים
מאמרים > לימוד תורה > תובנות אודות לימוד הגמרא

תובנות אודות לימוד הגמרא

חברי בימ"ד 'לפניהם'

תובנות ומושגי יסוד בלימוד גמרא כפי שנכתבו ע"י חברי בית המדרש 'לפניהם' - בית מדרש להוראה מחנכת של מקצועות היהדות

בית מדרש לפניהם - בית מדרש להוראה מחנכת של מקצועות היהדות

תובנות אודות לימוד הגמרא (מחזור ב', התשסז)


1. אמון
מושג מרכזי בעולמו של בית המדרש הוא האמון. האמון הוא תנועה נפשית הפונה אל כל מרחב הלימוד והחינוך. הוא נשען בוודאי על האמונה ברבש"ע, וממשיך משם אל האמון שלי בעצמי, ביכולת שלי לגעת בתורה, בכנות של שאלותיי; המשכו הוא האמון בתלמיד, בעולמו הפנימי, ביכולת הגבוהה שלו ללמוד גמרא באמת; שיאו באמון בגמרא, בעריכתה ובמהלך סוגיותיה, ברלוונטיות שלה לעולמנו, וחוזר אל האמון בעצמי וביכולת שלי להביא את התלמיד למפגש עמה.

2. הקשבה
מושג נוסף החוצה את כלל המערכות הוא ההקשבה. ההקשבה היא לקול הפנימי שלי, לנתיב האישי בו אני צועד ולזיהוי האות המיוחדת שלי בתורה. ההקשבה היא לתלמיד ולחברותא המציעים פרשנות או דרך אחרת בלימוד או הוראה, ההקשבה היא לגמרא, בעדינות וברגישות, לניואנסים השונים והמגוונים של הסוגיה, לשאלות, המחלוקות, המובאות, האוקימתות, הסיפורים והמסקנות.

3. תהליך – אורך רוח
בבית המדרש למדנו את חשיבות התהליך באשר הוא. דרכו של העולם היא שהשינויים מתחוללים לאט לאט, ואבנים, שחקו מים. התהליך דורש תכנון מוקדם מראש מחד, אך פתיחות למתרחש בו, מאידך, והוא בעל קצב ודינמיות שהם עצמם חלק מהתשואות של לימוד, חינוך והשתנות. ההשפעה של נקודה זו היא גם על השיעור עצמו – המדד להצלחה איננו באגירת ידע אלא בתהליך הלמידה. גם הסוגיא "אזלא", כלומר הולכת בקצב ובמגמה מסויימת. תשומת לב לתהליך זה חושף את העקרונות השונים בסוגיא ואת משמעות עריכתה.

4. חבורה
החבורה היא התשתית לכל התרחשות בבית המדרש. כוחה של החבורה הוא בהבאתה את ריבוי הפנים שיש בתורה, את דרכי הלימוד השונות, את המשוב והחיזוק. הלימוד בחבורה של צוותי רמי"ם כמו גם של כיתה בישיבה הוא כלי שהברכה שורה בו בעצם היותו.

5. מגוון
החבורה מולידה את ההכרה במגוון. המגוון של התלמידים, של העולמות הפנימיים שלהם ושל נטיותיהם וכשרונותיהם מכוון ליותר מדרך הוראה אחת, להתייחסות ליותר מאינטלגנציה אחת בהוראת הגמרא ולהטלת מטלות ואתגרים לפי נפשו של כל תלמיד ותלמיד. דרך ההוראה בשיטת "צוותי משימה" היא תוצר של הנחה זו.

6. מפגש
הלימוד הוא מפגש. מפגש בין הלומד לגמרא ובין הלומד לחבירו. הנחה זו מייצרת תכלית נוספת למורה – לא מעביר ידע או מקנה חומר, אלא משדך, מפתה, מפגיש בין התלמיד לגמרא ובין הגמרא לתלמיד.

7. זה אישי
המימד האישי הוא אבן יסוד בתהליך החינוכי והלימודי גם יחד. המודעות לעצמי וליכולותיי, ההופעה בפני התלמידים כפי שאני, ולא מאחורי מסכות, מאפשרת למפגש בינינו להיות חי וקיים. הלימוד של הגמרא מכוון לאמירה שנוגעת בי באופן אישי.

8. האש הלבנה, המרחב, ההקשר
התורה ניתנה באש שחורה על גבי אש לבנה. האש הלבנה היא המרחב שבו "עושים את" ולא "מדברים על". המקום הזה הוא המקום הנחרט בנפשו של התלמיד. היחס האישי, האהבה והכבוד לתלמיד, המנגינה של הלימוד, המתיקות, הרוח והריח הם שיישארו בליבו ובנשמתו.

9. זה רציני
לימוד הגמרא והוראתה הם עניין רציני. בבית המדרש הפנמנו עד כמה הדבר דורש אחריות ודקדקנות ולא יכול להתמצות בשטחיות ובשליפות של וורטים. צריך ללמוד בהיקף ובעומק, לחשוב ולתכנן כמו שצריך עוד טרם נכנסים לכיתה. תודעה שכזו מחלחלת גם לשיעור בכיתה וממילא גם לדרישות מהתלמיד ולדרך לימודו.

10. שאלות פתוחות
היהודי עונה בשאלה. השאלה, הקושיה, הספק, האפשרות להגיד הפוך הם כלי הלמידה והם הם נשמת אפה של הגמרא. שאלה טובה היא הבסיס ללימוד רציני ומעמיק. להעצים שאלות, לכבדן
ולתת להן מקום ולא למרוח את התלמיד ואת עצמנו בתשובות שטחיות. מותר גם להישאר בשאלה, לשהות בה, ולשוב.

11. חב"ד
עולמות הלימוד מתחלקים לרמות – חכמה (מה כתוב כאן, מיומנויות יסוד, ידע בסיסי, הבנה אלמנטרית), בינה (למה? מה הסברא? יכולות ניתוח והשוואה, הערכה והנגדה), דעת (בשביל מה?
לאן זה לוקח אותי? הפנמה והזדהות, הערכה ויישום). בנוהג שבעולם עסוקים בשיעורי הגמרא בלימוד הדף. "מה כתוב כאן". יש לתכנן בהדרגה למידה של חכמה בינה ודעת.

12. מהתורה אל החיים
דרכו של הלימוד שהוא מתחיל ביסודות והולך ונבנה קומה על גבי קומה. הלימוד בבית המדרש הדגיש את החשיבות שבלמידה מאזינה של פסוקי התורה טרם לימוד המשנה, של המשנה טרם לימוד הגמרא ושל הגמרא טרם לימוד הראשונים. עיון מעמיק בכל נדבך במסורת התורה מאפשר לזהות את רכיבי הליבה שלו, לשאול מתוכו את השאלות המהוות את הפתח לנדבך הבא. התורה השלמה מגיעה בסופו של דבר עד אלינו, אל תלמידינו, אל החיים, עם כל העוצמות שנתנו מסיני וצמחו בישיבות השונות במהלך הדורות.

13. סיפור, דמות, משחק
ראיית הגמרא כסיפור היא פתח ללימוד אחר. הסיפור הוא מעניין, מסקרן, אנושי, טעון. בסיפור יש דמויות – דמויות של תנאים ואמוראים קדושים, דמויות של בעלבתים. היכולת לראות בגמרא את הסיפור מסייעת להיפגש עימה ולהבינה. היכולת לשחק את הגמרא היא כבר שלב נוסף, המאפשר ליצור דרך הסוגיא ולהביא ממנה אל עולמי שלי.

14. הכיתה היא בית המדרש
החייאת הסוגיא אפשרית אם הכיתה הופכת להיות בית המדרש. השאלה הנידונה מנוסחת בשפת התלמידים, הכדור עובר אליהם – סברות, נפקמינות, קושיות, תירוצים יכולים וצריכים להיות חלק מהדיבור של התלמידים בכיתה. זהו בית מדרש, זוהי גמרא.

15. למידה עצמית
בבית המדרש נוכחנו כי הסדרים ללימוד עצמי הם רכיב חשוב ומהותי בלמידת הגמרא. חשוב להכין סדר נכון וללמד את התלמידים לנצלו. איכויות של הקשבה ושיחה נרכשות במהלכו, והכוונה טובה מאפשרת למורה להיכנס לשיעור ולא לחזור על מה שנלמד בסדר אלא לטפס ממנו לקומות גבוהות יותר. האימון בלמידה עצמית צריך להיות מדורג, להתחיל בכיתה לפרק זמן קצר ולאט לאט להרחיבו בזמן ובמרחב בית המדרש.

16. עמל תוכני וטכני
עמל התורה הוא רכיב חשוב בלימודה. גם כשעסוקים בו, חשוב לברר האם מדובר בעמל טכני או תוכני. יש לשקול לאור זאת שאלות של שימוש במחשב, שוטנשטיין וכיו"ב.

17. שיתוף הצוות
הובלת תהליך של שינוי בצוות מחייבת תכנון מדוקדק ומחשבה תחילה. האמון בצוות הכרחי, כך גם ההבהרה כי האחריות היא משותפת. מיקומו של הר"מ המוביל צריך לאזן בין היותו אחד הרמי"ם לבין היותו מוביל התהליך, בשיתוף ובתמיכת ראש הישיבה. יש להדגיש את חשיבות החבורה ומאור הפנים, את תרומתו של כל אחד ואת ההיכרות העמוקה שמהווה תנאי להצלחה. יש להיזהר מניסיון לערער את הקיים, אלא לקדם ולשכלל אותו.
 

הדפסה

חדש באתר

גשם גשם בוא
אסופת מערכי שיעור בתיכון העוסקים בבקשת הגשמים.

מהבלוג שלנו

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו והיו חלק
מקהילת אנשי חינוך חולמים ויוצרים