תיכון
יסודי
גני ילדים
חלופות בהערכה > דוגמאות לשיקופים > דוגמא לשיקוף של תלמידה- אני ואלוקי

דוגמא לשיקוף של תלמידה- אני ואלוקי

בע"ה
שיקוף פרק- אני ואלוקי

1. קשר בין מקורות שלמדנו:
בחרתי בשני מקורות שיש ביניהם דמיון רב- נבואת ההקדשה של משה רבנו (שמות ג'-ד'), ונבואת ההקדשה של ירמיהו (ירמיהו א').
בשני המקורות יש חזרה על קריטריונים דומים , אך תוכנם שונה.
גם עם משה וגם עם ירמיהו, קיים מינוי האדם לשליח ע"י ד'. אצל משה ד' עורך הקדמה על מצבם הקשה של עם ישראל ואז אומר למשה: " וְעַתָּה לְכָה, וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל-פַּרְעֹה ", ולירמיהו הקב"ה פונה ישירות ואומר לו כי הוא נועד לנבואה עוד מטרם בריאתו- "בטרם אצרך בבטן ידעתיך ובטרם תצא מרחם הקדשתיך נביא לגוים נתתיך".
באופן טבעי, כאשר האדם מקבל כזו שליחות משמעותית וכבדת אחריות הוא תגובתו הראשונית היא רתיעה. גם משה וגם ירמיהו מגיבים בצורה זו. משה אומר לד': "מִי אָנֹכִי, כִּי אֵלֵךְ אֶל-פַּרְעֹה; וְכִי אוֹצִיא אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם" ?? משה בענוותנותו מרגיש כי הוא אינו ראוי לשליחות גדולה זו. ירמיהו, מגיב בקריאת פחד ויראה לשליחות ובנוסף, בדומה למשה, מרגיש כי אינו ראוי מספיק למלא את השליחות- "וָאֹמַר, אֲהָהּ ה' אלוקים, הִנֵּה לֹא-יָדַעְתִּי, דַּבֵּר: כִּי-נַעַר, אָנֹכִי".
על אף ההתנגדות של הנביאים, ד' אינו מרפה ומשכנע את הנביא להסכים לקבל על עצמו את השליחות. אצל משה קיים מעין משא ומתן עם ד'- בכל פעם ד' אומר למשה נימוקים מדוע הוא צריך להיענות לשליחות, ומשה מעלה נימוקים מדוע התפקיד אינו מתאים לו. ואילו אצל ירמיהו ד' רק סותר את טיעונו של ירמיהו כי הוא נער: "וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי, אַל-תֹּאמַר נַעַר אָנֹכִי: כִּי עַל-כָּל-אֲשֶׁר אֶשְׁלָחֲךָ, תֵּלֵךְ, וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר אֲצַוְּךָ, תְּדַבֵּר".
לאחר שד' משכנע את הנביא שהוא המתאים ביותר למילוי השליחות, הוא רואה צורך בעידוד הנביא ובלהחדיר לו מוטיבציה. אצל משה, ד' נותן לו סימנים ניסיים המעידים על כח עליון שעומד מאחורי דבריו, מה שיעניק למשה גב יציב ובטוח לעמידה בפני העם והמצרים, ממנה כה חשש- "וַיֹּאמֶר ה' לוֹ עוֹד, הָבֵא-נָא יָדְךָ בְּחֵיקֶךָ, וַיָּבֵא יָדוֹ, בְּחֵיקוֹ; וַיּוֹצִאָהּ, וְהִנֵּה יָדוֹ מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג. ז וַיֹּאמֶר, הָשֵׁב יָדְךָ אֶל-חֵיקֶךָ, וַיָּשֶׁב יָדוֹ, אֶל-חֵיקוֹ; וַיּוֹצִאָהּ, מֵחֵיקוֹ, וְהִנֵּה-שָׁבָה, כִּבְשָׂרוֹ. ח וְהָיָה, אִם-לֹא יַאֲמִינוּ לָךְ, וְלֹא יִשְׁמְעוּ, לְקֹל הָאֹת הָרִאשׁוֹן--וְהֶאֱמִינוּ, לְקֹל הָאֹת הָאַחֲרוֹן. ט וְהָיָה אִם-לֹא יַאֲמִינוּ גַּם לִשְׁנֵי הָאֹתוֹת הָאֵלֶּה, וְלֹא יִשְׁמְעוּן לְקֹלֶךָ--וְלָקַחְתָּ מִמֵּימֵי הַיְאֹר, וְשָׁפַכְתָּ הַיַּבָּשָׁה; וְהָיוּ הַמַּיִם אֲשֶׁר תִּקַּח מִן-הַיְאֹר, וְהָיוּ לְדָם בַּיַּבָּשֶׁת" , ועל טיעונו של משה כי הוא כבד פה וכבד לשון- מה שהיווה גורם משמעותי לחששו משה מסביר למשה כי הוא (ד') זה שאחראי על בריאותם ושלמותם של בני האדם, ומשום כך הוא זה שיפתור את הבעיה על הצד הטוב ביותר, ובנוסף אומר לו שמי שידבר מול העם בפועל הוא אחיו אהרון –"וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו, מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם, אוֹ מִי-יָשׂוּם אִלֵּם, אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר--הֲלֹא אָנֹכִי, ה'. יב וְעַתָּה, לֵךְ; וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם-פִּיךָ, וְהוֹרֵיתִיךָ אֲשֶׁר תְּדַבֵּר...וַיִּחַר-אַף ה' בְּמֹשֶׁה, וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי--יָדַעְתִּי, כִּי-דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא". לירמיהו, מבטיח ד' שהוא יהיה עמו בכל שלב ויעמוד מאחוריו בכל צרה: " אַל-תִּירָא, מִפְּנֵיהֶם: כִּי-אִתְּךָ אֲנִי לְהַצִּלֶךָ, נְאֻם-ה'" ובכך מפריך את חששו של ירמיהו שיהיה לו קשה לדבר מול העם לבדו.
בשני המקרים מעניק ד' לשליח אות המעיד על שליחותו החדשה- אצל משה הוא נותן לו 3 אותו על טבעיים (כפי שכבר פירטתי) ואצל ירמיהו הוא נוגע בפיו ובכך מסמל את העברת דברי ד' דרך ירמיהו מהתגלות זו – " וַיִּשְׁלַח ה' אֶת-יָדוֹ, וַיַּגַּע עַל-פִּי; וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי, הִנֵּה נָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיךָ".


2. מקורות שהיו משמעותיים עבורי:
אחד המקורות ששינה בי משהו כאשר למדנו אותו, הוא הקטע של נועה ירון- דיין בספר "מקימי". הוא היה משמעותי גם כי הוא היה מיוחד ביחס למקורות האחרים מבחינת השפה והתוכן, וגם כי הוא שינה לי את התפיסה שנבואה זה משהו שמימי ומופשט בלבד- אלא כל הרגשת קרבה מיוחדת לד' בזמני קושי גדול או לחילופין שמחה מיוחדת יכולה להיכלל תחת הקטגוריה הזו. זה התחדד לי במיוחד כשקיימנו את הדיון עם ברכה על הקטע והעלנו את הטיעון שכאנשים פשוטים לא יוצא לנו לחוות פעמים רבות את החוויה המתוארת בקטע בה מרגישה נועה ירון דיין שהקב"ה "שופך עליה דליים של אהבה", וברכה הדגימה לנו שלעיתים אדם נתקל בסיטואציות בהן הוא כן מרגיש דבר מעין זה. לאחר הלימוד הבנתי שלא צריך להיות גאון הדור או משה רבנו כדי לדבר עם ד' באמת. לפעמים יש מצבים בהם אדם מרגיש שד' מדבר דרכו \ איתו.
המקור השני שהיה משמעותי בשבילי הוא המקור במסכת סנהדרין דף ס"ד. המקור מדבר על רצונם של חכמים לבטל את יצר גילוי העריות שהיה נפוץ בדורם, וכאשר באמת ביטלו אותו גילו שבטלה יחד עם יצר גילוי העריות גם הפריה והרבייה עד שהגיעו למצב שלא נמצאה לאחר מס' ימים אף לא ביצת תרנגולת אחת. למדנו בכיתה שהיחס בין גילוי העריות מול הפריה והרבייה מקביל ליחס בין בעבודה הזרה לנבואה. כאשר בטלה הנבואה, בטלה גם העבודה הזרה, ומכאן- שכאשר חוזרת כיום בהדרגה איטית הנבואה, נכנס איתה גם יצר הע"ז לעולם (בודהיזם וכו'..). המקור היה משמעותי עבורי כי זו הבנה שמעולם לא חשבתי עליה (בשונה ממקורות רבים שלמדנו- שחידדו והבהירו הבנות קיימות). הלימוד הוביל אותי למחשבה כללית על כל העולם- לכל יצר \ תופעה בעולם יש את שני צדדי המטבע- חיובי ושלילי. כאשר אנחנו מחזקים את הצד החיובי, אנחנו צריכים להיות מוכנים לכך שגם הצד השלילי מתחזק. הלימוד הדגיש לי את המורכבות של העולם- שהוא אינו שחור- לבן ויש הרבה דברים שבנויים גם מדברים חיוביים וגם מדברים שליליים.

3. הפעלה שהתחברתי אליה-
בחרתי לכתוב על ההפעלה בה התבקשנו להגדיר (כל אחת לעצמה) למה היא הכי דומה : לכסא, למנורה, לשולחן או למיטה. היינו צריכות לעצום עיניים ולדמיין שעוד מגיע הנביא לחדר שבו יש את החפצים שהזכרתי, וכל אחת הייתה צריכה לבחור מה היא מתוך החפצים. במהלך הדמיון ניסינו להרגיש את תחושת ההתרגשות של בוא הנביא והשהות איתו באותו חדר. לאחר שפקחנו עיניים, ציירנו \ כתבנו את מה שהרגשנו. ההפעלה מאוד נגעה בי גם כי היא הייתה מאוד אישית, וגם כי היה מאוד מעניין להגדיר אותי לעצמי. זה גרם לי להכיר את עצמי טוב יותר. בנוסף, לאחר שסיכמנו מה מלמדת כל בחירה של כל בת הרגשתי שהבחירה שלי באמת הייתה אמיתית כי ההגדרה הכי התאימה לי מכל שאר ההגדרות, וזה מאוד שימח אותי (חוץ מזה שבכלל נשארתי ערה כל הדמיון- מודרך, שזה בכלל הישג משמעותי..) :) . גם הכתיבה של ההרגשה הייתה מאוד מיוחדת וזה פשוט הייתה תחושה של מיצוי וטוב. מעבר ללימוד עצמו על הנביא ודרכי עבודת ד' שלמדנו דרך הבחירה של החפצים, למדתי על עצמי דברים רבים וגם התחדדה לי ההבנה שיש דרכים רבות לעבודת ד' (70 פנים לתורה).

4. נושא נוסף שחשוב לי ולא למדנו:
הייתי שמחה מאוד אם היינו ממשיכות ללמוד נושאים שהתחלנו ללמוד ולא סיימנו שנה שעברה. בשנה שעברה ברגשתי שאנחנו לומדות דברים יותר מעשיים בשטח, ואני מרגישה שההשפעה שלהם הייתה יותר חזקה עלי. אם היינו מרחיבות עוד על נושא המידות לומדות אותו שוב לעומק זה היה לי מאוד כיף.. זה חשוב לי בגלל שאני חושבת שהמציאות היום כל כך מבלבלת וכל כך קשה לדעת מה נכון בכל רגע, אז ולימוד מידות בצורה עמוקה יכול מאוד לעזור בתחום הזה. תודה!


5. תורת חיים בכלל:
בסה"כ מאוד טוב לי במגמה. אני מרגישה שאני מקבלת המון והשיעורים עושים לי פסק זמן קטן מהעומס והשגרה. אם לא הייתי במגמה, יכול להיות שלא הייתי נתקלת במושגים ובמקורות רבים וזה משמעותי לי מאוד. ההרגשה המשפחתית במגמה והמקום שיש לזרימה בתכנים, בפעילויות ובמטלות- הם טובים מאוד בעיניי, וצריך להמשיך עם זה. לדעתי מאוד יוסיף לעשות יותר מקורות שנוגעים בהלכה ובמחשבת. זה יוסיף לי מאוד.. . מאוד כיף עם הבנות במגמה והחיבור שנוצר בייננו לבין השמיניסטיות לא היה מתאפשר בלעדיה. לפעמים קשה לי עם הדמיונות המודרכים, ולדעתי כדאי לעשות יותר פעילויות שהן לאו דווקא דמיון מודרך.
לגבי המורה- ממש כיף לי שאת המורה שלי ואני ממש מרגישה שזכיתי ואני מקבלת ממך הרבה הרבה. תודה!

יום טוב!
 

הדפסה

חדש באתר

גשם גשם בוא
אסופת מערכי שיעור בתיכון העוסקים בבקשת הגשמים.

מהבלוג שלנו

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו והיו חלק
מקהילת אנשי חינוך חולמים ויוצרים