תיכון
יסודי
גני ילדים
בלוג > תשע"ו > מכתב מאמא לראש הישיבה

מכתב מאמא לראש הישיבה

נ' , מנחה בלב לדעת, 9/2/2016

מכתב מרגש מאמא שבנה מבקש להתקבל לישיבה תיכונית אל ראשי הישיבות. על הפער בין הנדרש מהנערים להחצין בבואם להתקבל לישיבה לבין העובדה כי הם עדיין נערים רכים.

הוא יושב מולי, בידי מונח דף הכנה לקבלה לישיבות תיכוניות שקיבלנו מבית ספר.

אני שואלת אותו את השאלות שניסח המחנך המסור, ופעם אחר פעם הוא עונה את התשובה הלא נכונה. והוא מתמיד בכך, הילד שלי. מתעקש להיות אמיתי. 

מה החלום שלך? אני מקריאה מהדף.  והוא עונה לי ברצינות- "אני עוד לא יודע, אמא." 

"נו, חמוד, תנסה לחשוב על משהו- "אין לך איזה חלום קטן..למשל..להקים איזה מוסד חסד? להיות רמטכ"ל? לגאול אדמות?" 

"אמא, אני עוד ילד. אני באמת לא יודע. אני מעדיף להשאיר את כל האפשרויות פתוחות." הוא מוסיף בכובד ראש.

אני מרימה ידיים, "אתה קובע עיתים לתורה?

"לא." חד וחלק. 

"הי, חמוד, אתה לפעמים לומד עם אבא.."

"אמא, את יודעת שזה לא קבוע.. מה את רוצה שאני אגיד סתם?"

  "אבל למדתם רק השבת.. נו  תגיד משהו.."

"אמא, את יודעת שזה היה למבחן,  מתי בפעם האחרונה ראית אותי לומד הרבה זמן  מרצוני?"

(נשמה שלי, לא הכל חייבים לומר, לפחות לא כך..)

 "איך אתה בלימודים?"

-"ממוצע."

"מה מה מה ממוצע?  אתה פלא, בעשר אצבעותיך זינקת השנה, לקחת את עצמך בידיים והתחלת ללמוד ולהצליח, הציונים שלך טובים."

"טוב, אני בסדר גמור השנה.  אבל בשנים הקודמות לא כ"כ למדתי."  (אבל למה אתה צריך לספר את זה למען ה'??)

נחליף נושא. "מה התחביבים שלך?"

"כדורגל , חברים (כ"כ בנאלי) מחשב (אל תגיד, אל תגיד..) אני אוהב לרכב על סוסים, ואני אוהב גם סתם לנשום אוויר, בלי לעשות הרבה. את יודעת." (תוריד את המשפט האחרון, מה זה סתם.. ובשביל מה אויר?! ומה זה בלי לעשות.. אוי ואבוי..)   

איזה ספר קראת לאחרונה?

-"טין- טין." 

"נו בחייאת.. זה כבר מוגזם!  הרי רק בשבת האחרונה קראת את "מכרות המלך שלמה" וספר על טרומפלדור, ואת ספרו של עזרא יכין גמעת בשקיקה, למה על "טין טין" אתה בוחר לספר?"

"מה הבעיה?  את יודעת שאני אוהב גם קומיקס..אסור?!"

"האם תרצה להדריך?" אני מנסה שאלה כתובה נוספת-

"לא." התשובה מהירה.

"למה?" (זאת לא התשובה, זאת לא התשובה, זאת לא התשובה)

"כי אני לא חושב שיש לי מה לתרום  בשלב הזה לילדים שצעירים ממני בשנתיים. אני עוד בקושי יודע מי אני.."

 ה' ישמור. אתה לא אמור לחשוף את העובדה הזאת.. אתה אמור להיות מישהו כדי להתקבל.

אתה שומע? אתה אמור להיות מישהו!!  אתה לא זוכר את השיחה של ראש הישיבה? הוא אמר שהוא מחפש ילדים עם רצון, עם אש בעיניים. תותחי על.

הוא רוצה שתבוא עם חזון, עם חלום.

"אמא, אני ילד", הוא אומר לי.

ואני מביטה בילד שלי. המתוק שלי. הוא מדבר ברצינות, הוא לא סובל מחוסר הערכה עצמית ולא מדימוי נמוך, הוא פשוט אומר את האמת. הוא באמת ילד. ילד. קטן, מטר וחמישים , עיניים שובבות שמביטות באמון ובחיוך אל העולם,  ילד קטן, ערני וסקרן, עם אופטימיות נצחית שמוסדות הלימוד עדיין לא הצליחו להרוס. הוא אוהב לשחק, הוא אוהב ממתקים.. הוא ילד.. הוא ילד טוב ובעיקר הוא מאוד מאוד ישר.

אני רוצה שתביט בו בעינים, ראש ישיבה יקר, בילד שלי. תתכופף רגע, אם אפשר, לא מתחת לשולחן, רק עד הגובה שלו. הוא לא גבוה, קולו קול של ילד, כתפיו עוד צנומות, עדיין לא צימח חתימת זקן.  והוא עוד ילד. ילד עם שמחת חיים ואהבת ה' טבעית שעליה לא יספר לך בראיון, ילד עם נדיבות לב שבקסמו הילדותי הוא עוד לא יודע ליחצ"ן אותה,  והוא רוצה ברשותך, אדוני ראש הישיבה, אם תסכים להתאזר במעט סבלנות.. הוא רוצה שתאפשר לו לגדול בנחת. שתאפשר לו להיות עוד קצת ילד.  

אני מבטיחה לך שהוא יגדל. עוד תגיע עת החלומות הגדולים, הוא עוד יחשוב שבכוחו לשנות עולם, הוא עוד ישאף למעלה ויטפס בכוחותיו ובכשרונותיו הרבים. הוא עוד ירצה,  אני מבטיחה לך. אני מכירה אותו. בתוך הילד הקטן הזה שוכן איש גדול. אם רק תיתן לשתיל הרך הזה ללבלב בקצב שלו. בלי להביט בסטופר. 

אני רוצה להאמין שיגלה גם את לימוד התורה, שהיא תמתק לו. אני מתפללת על כך.  אבל כרגע בגיל שלוש עשרה וחצי  הכדורגל, כמה מביך, מעניין אותו יותר, והוא לא מתכוון לרמות אותך ראש ישיבה יקר כשתשאל. 

והוא לא בן של רב. וגם לא של חקלאי ואפילו לא של סגן אלוף.  ילד מתוק בין מאות מתוקים שמתדפקים על דלתותיכם, ורוצים למצוא ישיבה שתאמין בהם ותגדל אותם, אבל שבשלב הראשון תקבל אותם. ותביט בהם כמו שהם. כמו שהם.

ואני, אמא שלו, אהיה הדוורית שלו בעת הקרובה. ואוציא מהדואר את מכתבי התשובות השליליות שלכם, משום שחיפשתם נערים עם אש בעינים, קלים כצבי ועזים כנשר, בשפתם רוממות -אל  וגבם עומס אידאלים קדושים.  ולא היתה בכם סבלנות, ולא רוחב לב לילד קטן שמבקש קצת סבלנות עד שיגדל.    

 אמא ממוצעת לילד שמחפש ישיבה תיכונית. 

תגובה
הדפסה


תגובות גולשים

ורד , 10/2/2016

קראתי את הדברים , רוצה להודות על ההצפה של הנושא הכה חשוב, על הכאב שאנו מבקשים לעיתים בגלוי לעיתים בסמוי מילדינו לא להיות מי שהם , כי זה לא יעזור להם לדלג על מסוכת הקבלה לישיבה.
חושבת על כך שהמערכת מבקשת ילדים טובים לחנכם , ופחות את מי שיש לקבל , ואיתו לעבוד , כל אחד לפי מי שהוא ולפי יכולותיו.
פגשתי פעם אמא, שילדה התקשה להתקבל למקומות רבים . היא פנתה לעוד ישיבה ולעוד מוסד בניסיון, היא אמרה שם : במה אתם רוצים להתגאות, מהי ההצלחה שלכם , שלקחתם ילד מוצלח ונתתתם לו בגרות ? קחו את הילד שלי , תעבדו איתו , באפשרותכם להציל אותו ... לקח זמן עד שהיא מצאה בית ספר שהקשיב לכאב ....
חוששת שבכך שאנו יורצים לעצמינו בועה שבוחרת ילדים , שמגדירה מי 'טוב' ו'רצוי', ובמקביל, מי 'לא טוב' ו'לא רצוי' אנו יוצרים את הבומרנג שכבר בדרכו אלינו חזרה.

דמעות ובתי ספר סלקטיבים
רמי אלגרבלי, 11/2/2016

כל עוד מתדפקים מאות על מקום לימודים אחד - התהליך יהיה כואב ולא הגון, נמשיך לשמוע על מעט תלמידים שמחים ועל רבים מאוד שנדחו.
גם השמחה - לא ממש מוכחת, בתי ספר הממיינים תלמידים ובוחרים את המעולים ביותר (לא משנה לפי איזה קריטריון) הם סוג של בועה שנזקיה בצידה.
בחינוך הכללי תלמידים לא עוברים את מסכת וההשפלה,
יש לכל תיכון מספר בתי ספר מזינים וכולם מתקבלים.

לדעתי, משרד החינוך צריך לבטל את ההכרה בבתי ספר ממיינים - סלקטיבים ובא לציבור הציוני דתי גואל.
רמי

אז מה עושים???
אברהם, 11/2/2016

אין לך מושג עד כמה בחירת התלמידים קשה ומכאיבה. אבל מה אפשר לעשות? לישיבות המבוקשות שאני מניח המכתב הזה מיועד, באים הרבה יותר תלמידים ממה שאפשר לקבל. עד לפני שנה חינכתי וניהלתי ישיבה כזאת קיבלנו בערך אחד לארבעה פונים ואני לא בטוח שהצלחנו לבחור את המתאימים ביותר לרוח הישיבה אבל היינו חייבים ליצור כלים שסייעו בידנו לבחור ולכוון. כיום אני מנהל בית ספר לא ממיין המקבל את כל מי שבא בשעריו ואין לך מושג כמה זה נפלא. וכיום מהמקום שלי (שבחרתי להגיע אליו גם בגלל הסיבה הזאת) אני בטוח שמה עשינו לעצמנו, בהקמת המוסדות לנבחרים... מתנקם בנו. השאלה היא אם את וכל אחד אחר מאיתנו מוכן שבנו / ביתו ילמדו בבית ספר שיכניס בשעריו את כולם.. או שמא אנחנו רק כועסים שלא קיבלו את התכשיט שלנו...
נקודה למחשבה- אולי הקמת ישיבות ואולפנות סייעה בידנו לבנות נבחרת תורנית מנהיגותית מצויינת אבל למעשה הפקירה והרסה את כלל החינוך הממלכתי דתי.

מיטל גרבר, 11/2/2016

מקסים, נוקב ונוגע ללב. אמירה משמעותית בעיניי לעולם הראיונות בכלל ובפרט לגבי בני נוער ולמסר הסמוי שמגדיל את הפער בין הפנים לחוץ ובין שיח שמכרסם בישרות והכנות הפשוטה..

תגובה לאברהם - בעקבות המכתב החשוב
נעמה, 16/2/2016

שאלת - מה עושים?
אני חושבת שחלק גדול מהבעיה היא יצירת האוירה המדרגת והממתגת. המחשבה שילדים בגיל 13 יחושו ראויים יותר או ראויים פחות מילדים אחרים קשה מאד בעיני. אולי הפתרון הוא להגדיר יכולת ספציפית שנדרשת למקומות האלה ( יכולת לימוד מדעים, הצטיינות בגמרא, ידיעת הארץ, כשרון נגינה) ובשום אופן לא להשתמש בהגדרות כלליות וליצור אוירה שה"טובים" מתקבלים אלינו. זו התחלה קטנה. אבל התחלה.

חדש באתר

מהשאלה לשיעור
שאלות לב לדעת, עמ"ר, מזמינות אותנו לכוון את ההוראה שלנו להוראה מעמיקה ומשמעותית.

מהבלוג שלנו

אני מרשה בכיתה
מה אנחנו 'מרשים' בכיתה שלנו? ומדוע? מה זה מצמיח?
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו והיו חלק
מקהילת אנשי חינוך חולמים ויוצרים