תיכון
יסודי
גני ילדים
ורד ליפשיץ

ורד ליפשיץ

מנהלת השתלמויות לב לדעת בבתי הספר ובמחוזות, מרכזת ומובילה את מדריכי לב לדעת במחוזות השונים. ביבליותרפיסטית ומנחת קבוצות טיפול ולימוד.
בלוג > תשע"ו > הרוצה להעשיר יצפין

הרוצה להעשיר יצפין

ורד ליפשיץ , 30/12/2015

ממשיכים בסדרה של סיורים בבתי ספר מעניינים ברחבי הארץ, על מנת להכיר גישות שונות בנוגע ללמידה, "לפתוח את הראש" וללמוד מניסיונם של אחרים. חוויות מהסיור השני - בית הספר האנטרופוסופי בהרדוף.

במסגרת ביקורינו בבתי ספר שונים בארץ, הצפנו הפעם להרדוף, לבקר בבית הספר האנתרופוסופי, בית ספר הפועל בשיטת וולדורף.

בית הספר שתול בתוך הנוף הגלילי. 

התחושה שליוותה  את כניסתנו לבית הספר הייתה של יופי, של מרחב, של רוגע ופסטורליה. כמו מתוך ריצת החיים 'גנבנו' לנו יום של חופש לעולם אחר.

רודולף שטיינר מייסד השיטה, פיתח תפיסה חינוכית המושתתת על פסיכולוגיה התפתחותית. הוא תפס את הילד כישות מתפתחת, ולא 'כמבוגר' קטן, בכך לא היה שונה מרבים בתקופתו. אולם החידוש אותו ניסה להנחיל היה ביצירת משנה חינוכית סדורה, שתהא מושתת על שלבי ההתפתחות, ותהא מותאמת לכל שלב ושלב. כיוון זה שם דגש על שאלת ה"איך ללמד" יותר מאשר השאלה "מה ללמד". הוא חילק בגדול את חיי הילד והמתבגר לשביעונים, לכל שביעון ההיבטים הגופניים, הנפשיים, האינטלקטואליים והרוחניים שלו. 

מתוך כך אפשר יהיה להבין את השוני בין  אופי הלימוד בגן  (בו לא ביקרנו) השביעון הראשון של החיים, לבין אופי הלימוד בבית הספר היסודי, השביעון השני , ובין שניהם למה שימצא בתיכון, השביעון השלישי. 

מבקשת להטעים אתכם משהו מהחוויה, הרב חושית, בעזרת מילים, ולנסות לחבר בין מראה העיניים לתפיסת העולם החינוכית בבית הספר.

הסיור בבית הספר היסודי הפגיש אותנו עם מרחבי הכיתות השונות.  מספר כיתות המקיפות מרחב משותף. נכנסנו לאחת מכיתות היסוד, הייתה זו חוויה אסתטית, כבר ממבט ראשון. הכיתה הייתה צבועה בכתום פסטל, עם וילונות אדומים.  השולחנות מסביב לכיתה היו עשויים עץ, והכיתה הייתה מסודרת במעגל. ספרי לימוד נעדרו מנוף הכיתה. בפינת הכיתה, (לא, לא נכון לומר פינה, אין פינות בכיתה המתומנת, לא בלוח, ולא בשולחנות ולא במבנה הכיתה) תערוכה הקשורה בתכני הלימוד באותה תקופה. על הקירות תלויות ציורים פרי עבודתם של הילדים. (בכל כיתה נראה כ30 עבודות דומות מאד, כולם מציירים את הפרח, או הקשת או את מפת אפריקה, תלוי בחומר הנלמד). את שראינו ביארה לנו המנהלת, צבע הקירות והוילונות, נבחר בהתאם  לגיל ולשלב ההתפתחותי. המעגל הוא האופן בו לומדים הילדים על בני גילם, על כך שהם חלק מקבוצה. ספרי הלימוד נוצרים במהלך השנה, החומר הנלמד, בציור ובמלל נוספים אט אט למחברות הילדים, עד הגיעם לכדי גמר בסוף השנה.

  

במרחב שבין הכיתות מצאנו ילדים עליזים, ויפים שעבדו בקבוצות קטנות, לא על דפי עבודה ולא על ספרי לימוד, אלא למדו בידיים, לשו בצק, עיצבו שולחנות שבת ועוד. 

וכך ילמדו את עבודות הפת, מהקציר עד האפיה, ואת עבודות הצמר מהגז ועד הטוויה והצביעה.

ובכלל למלאכת היד, לעבודה בגוף, לתנועה משקל רב בתוכנית הלימוד ולכן ישולבו עבודות הסריגה והתפירה, הציור והנגרות לאורך כל שנות בית הספר. 

אורית, מנהלת בית הספר היסודי, תיארה את המורה כאיש, הדומה לאומן רב תחומי. מחנך הכיתה הוא הדמות המשמעותית בכיתה, הוא זה המלמד את רובם של השיעורים והמקצועות. והוא זה שילווה את הילדים מכיתה א ועד כיתה ח (אלא אם כן משהו שם לא מתאים...). תוך שימת לב לתהליכים הטבעיים, ולתהליכים האישיים של כל תלמיד ותלמיד.

החינוך היסודי מכוון לפיתוח עולמם הפנימי של הילדים. אשר על כן הלימוד יהיה עשיר ביצירה וחוויה, הקשורים לעולמו של הילד, וליווי של המורה המחנך, שמהווה דוגמא ומודל לחיקוי ולהזדהות.  הוא מקור הסמכות, והוא המוביל את התלמידים אל עבר יעדם במסלול ברור ובהיר. מתוך תפיסה המאמינה כי הילד מבקש את עצת המבוגר, את הנחייתו, ומתוך התבוננות וחיקוי, יוכל אט אט לטפח את עצמאותו. 

במעבר לבית הספר התיכון, במעבר לשביעון הבא, אורית, מנהלת התיכון הובילה אותנו במרחבי בית הספר שהאסתטיקה, החומרים הטבעיים, סדנאות היצירה, והנינוחות והנעימות , והחברתיות הורגשו באויר. (פלאפונים אסורים בשימוש בשטח בית הספר). ראינו דימיון לבית הספר היסודי, אולם ניכר שהדגשים הם אחרים. 

מערכת השעות מכילה את המקצועות הנלמדים בכל בית ספר תיכון בארץ, מתמטיקה, אנגלית, היסטריה וספרות וכו'. אולם המערכת בנויה אחרת, היא מתחלפת כל שלושה שבועות, כל 'תקופה'. למשל בתקופה מסויימת ילמדו הילדים שני מקצועות יום יום, ובין שני הנושאים הללו יעברו בסדנאות יצירה, בהם יתנסו בעבודה עם חומרים שונים, כמו קליעת סלים, עבודה בחימר, נגרות ועוד.

 

תוכנית הלימודים נבנית על סמך ההבנה של שלב  התפתחותי זה. בגיל ההתבגרות מבקשים בני הנוער לברר את זהותם. הבית הופך פחות דומיננטי, ומפנה מקום לחברה. בשלב זה הבלבול גובר, והנפש סוערת. ומשימת המורה לסייע לתלמיד לבנות זהות, למצוא עניין שיגבר על סערת היצרים והרגשות, משהו שידליק אותם, יפעיל אותם ויגע במחוזות הנפש המוכרים להם.

אשר על כן, יבחרו המחנכים, שיהוו דוגמא לאנשים מגובשים, המכירים את זהותם. יפנו באופן דיאלוגי אל התלמידים, וילמדו באופן שיעניין את התלמידים ויגע בעולמם.

השיעורים יהיו מגוונים, עשירים בדיונים ותרגום החומר הנלמד לתחומים נוספים. מחברות התקופה  (ספרי הלימוד הנוצרים) יהיו מגוונים יותר מאשר ביסודי ויביאו לידי ביטוי את השוני בין תלמיד לתלמיד.

בינות ללימודים העיוניים, ימשיכו מלאכות היד ללוות את התלמידים ולאורך השנה יצרו הילדים בתחומים שונים. לאחר שירכשו את המיומנות ויצרו באופן אחיד במהלך ט-יא, יפנו אל עשיית  הפרוייקט האישי שלהם  בתחומים השונים בכיתה יב, פרויקט המצביע על כישרון רב, מסוגלות, יצירתיות ומעוף: יצירות כמו לוח שחמט בצורפות, ארון אוכפים בנגרות, כיסא נדנדה מנצרים ועוד.

  

 

מלאכות היד מאפשרות לתלמידים להתחבר לחלקים הלא קוגניטיביים של עצמם ובכך להביא חלקים נוספים לידי ביטוי בדרך לבגרותם ולהיותם אדם שלם.

כל מי שהתעסק עם מערכת שעות, ישאל ודאי, מתי הם עושים זאת ועל חשבון מה? ובכן,  הם מוותרים על התחרותיות, על ריבוי יחידות, כולם ניגשים לבגרות של 21 יחידות! ומשאירים זמן  לעשיה חינוכית רחבה, מגוונת ומצמיחה.

חזרתי הביתה עשירה בחוויות ומחשבות. ושיתפתי את בני משפחתי. בתי הקשיבה ואמרה, אכן בקורס משותף עם בוגרות בית הספר הן בלטו באישיותן הרגועה והנינוחה, ולא תחרותית, ביכולתן היצירתית ובצניעות הליכותיהן.

 

 

תגובה
הדפסה

חדש באתר

לך ירושלים
שיעורים לתיכון ליום ירושלים

מהבלוג שלנו

אני מרשה בכיתה
מה אנחנו 'מרשים' בכיתה שלנו? ומדוע? מה זה מצמיח?
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו והיו חלק
מקהילת אנשי חינוך חולמים ויוצרים