תיכון
יסודי
גני ילדים
בלוג > תשע"ה > בין שמיטה להר סיני

בין שמיטה להר סיני

רבקה מרים, 28/7/2015

כשם שילד לומד חשבון גם אם אינו מוכשר לכך, צריך כל ילד להיוודע גם לסוד הבטלה במהלך לימודיו. זה ערך גדול, בעל משמעות, שאמור להיות חלק מתוכנית הלימודים, אך רבים כל כך קמים עליו להכחידו. כשם שהשינה מהווה חלק חיוני בחיי האדם ובתפקודו, כך חיונית גם השמיטה בתוך החיים. השמיטה הכרחית לאו דווקא כהכנה לפעילות, כי אם כמהות בפני עצמה.

בסיפור על גוליבר מתקיימת מלחמה בין שני שבטי גמדים, בשאלה אם מתחילים לאכול את הביצה מצידה החד או מצידה הכד. האמת היא, שכשם שיש חסד ודין, חום וקור, הרי שתמיד, אם לא לפחד ולדבר בהכללות, מתחלקים גם האנשים, באופן זה או אחר, לשני סוגים.

אחת מאותן החלוקות מבחינה בין האוחזים לשומטים.

כל אדם אוחז ושומט לסירוגין. ההבדל ביניהם בא לידי ביטוי בצורך הפנימי ובתחושה הנלווית לכך. לדוגמה, אם מי מאלה המכונים כאן 'אוחזים' ייתקף במצב רוח רע, הוא ינקה את הבית ויתאושש, שעה שהאנשים המשתייכים לשומטים יתקפו במצב רוח רע מעצם הצורך לנקות את הבית.

'האוחזים' חוששים לבטל זמן, משום שעליהם 'להספיק'. אם וכאשר חלו, הם מטולטלים בדאגה איך יסתדרו העניינים בלעדיהם. נטל אדיר וקבוע של אשמה רובץ עליהם, מחשש שיעבירו, חלילה, את יומם בבטלה. הם אנשי היום, אנשי הפעולה, וכמו שאומרת רחל שפירא, הם הנושאים את אבק היומיום על השכם.

על הצד שכנגד, על השומטים, קל לי הרבה יותר לדבר, משום שזיכני המקום ועם המחנה שלהם אני נמנית.

כל מי שמכיר אותי מקרוב, יודע עד כמה אני אוהבת לרבוץ, ושהק' שבשמי אינה אלא כיסוי לצ', ושמי לאמיתו הוא רבצה מרים. מאז שאני זוכרת את עצמי העדפתי את המאוזן על המאונך. כוח הכובד הוא אחד הכוחות  הקרובים אלי באופן אינטימי, פמיליארי. אני נמנית על עשרה הבטלנים. במסכת מגילה, דומני, נקבע 'איזוהי עיר גדולה, זו שיש בה עשרה בטלנים'. איני יודעת מיהם התשעה הנוספים שבירושלים, אבל מיהי אחת מהן ברור לי בהחלט.

זכור לי גם סיפור שלא מדבר אמנם בעיר גדולה, אלא בקבוץ נכבד וערכי, קבוץ רביבים שבנגב, שם חיו וכתבו יחדיו זוג סופרים, יונת ואלכסנדר סנד. מישהו מבני הקבוץ סיפר שהוא זוכר איך בילדותו היו יונת ואלכסנדר סנד ישובים שעות על גבי שעות על כסאות הנוח שלהם, לפני מה שנהגו לקראו בזמנו בקבוצים בשם 'החדר', והילדים התבקשו שלא להתקרב אליהם וללכת מסביב, מפני שהם עובדים.  השניים לא ישבו אז עם עט ומחברת. ידיהם היו ריקות. הם, לכאורה, התבטלו. והם עבדו. ושוב, אם לצטט ממקורותינו, הרי שאפשר לשאול את הביטוי מהקשר אחר במסכת סנהדרין 'זו היא עבודתם'.

כשאני מדברת כאן על בטלה, איני מתכוונת בהכרח לחוסר מעש, אלא להתכנסות לתדר אחר, לקצב פנימי, לא תכליתי, להתקיימות מתוך מה שיכול להדמות כ'סתם'. קריאת ספר באופן לא תכליתי יכולה אף היא להיקרא כך, בעיני. יציאה, כך פתאום, לטיול איטי, שמטרתו אינה הכרת הסביבה, או שמירה על הכושר. גירוד האוזן והתבוננות בתקרה, בהייה ממושכת בטלוויזיה, כן גם אלו.

אני, את כל כוח היצירה שלי קבלתי מתוך השמיטה. דרכה למדתי להיות קשובה, פקוחה, מתוכה אני פועלת וכותבת. ספרים הרבה עשיתי, שלא כעצתו של קהלת, ואת כולם דרכה הפקתי. השמיטה היא שלימדה אותי את האחיזה.

כשנשאלת השאלה מה עניין שמיטה אצל הר סיני, אצלי הקושיה אינה קיימת. הרי רק בכוח השמיטה מתאפשרת קבלת התורה. רק בשמיטה נמצא הוויתור הפותח את הדברים עד תומם, עד תומתם, עד למקום התום והתמימות וההתגלות.

רק מתוך השמיטה מתקבלת התורה, רק מתוכה נובעים האמונה והאמנות. ולא מדובר כאן, בהכרח, על שמיטה מתמידה וגורפת, כאותה שתיארתי אצל 'האנשים השומטים'. לפעמים מספיקה לכך גם שמיטונת, קצרה, זמנית, ואפילו רגעית, חולפת, המתקיימת בין 'האוחזים'. אבל רק מתוך שמיטה, גדולה או קטנה יותר, ביכולתנו להיפקח אל מה שמעבר לנו.

אנשים שונים נולדים עם צרכים שונים. יש אנשים של הקיץ ואנשים של חלום. אבל כשם שילד לומד חשבון גם אם אינו מוכשר לכך, צריך כל ילד להיוודע גם לסוד הבטלה במהלך לימודיו. זה ערך גדול, בעל משמעות, שאמור להיות חלק מתוכנית הלימודים, אך רבים כל כך קמים עליו להכחידו. כשם שהשינה מהווה חלק חיוני בחיי האדם ובתפקודו, כך חיונית גם השמיטה בתוך החיים. השמיטה הכרחית לאו דווקא כהכנה לפעילות, כי אם כמהות בפני עצמה. השינה נושאת בה את החלום ואת הנבואה, את הכוח האינסופי של התהום והתוהו, כאלה גם השמיטה והבטלה. גם אם קיים בהן סיכון, הרי שבכל דבר בעל משמעות בחיינו יש סיכון. לא צריך לחשוש מזה. נהפוך הוא.                           

תגובה
הדפסה

חדש באתר

חגים יחד
שיח בין דורי העוסק בסימני החג.

מהבלוג שלנו

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו והיו חלק
מקהילת אנשי חינוך חולמים ויוצרים