תיכון
יסודי
גני ילדים
מאמרים > מוזיקה ותנועה > תנועה בכיתה

תנועה בכיתה

ידידיה מנדלבאום

הכיתה היא מקום מילולי ביותר. הידע עובר בין המורה לתלמידים במילים מדוברות או כתובות. במיוחד במקום זה, יש חשיבות לתרגל את התקשורת הלא מילולית ולתת מקום לגוף ולתנועה, גם זו האישית וגם הקבוצתית. התרגילים יכולים לשמש גם כפעילות מרגיעה. מתוך החוברת: לגעת בחלום, סודות תנועה בהשראת מריון מיטווך

העקרונות העומדים מאחורי התנועה בכיתה דומים מאוד לעקרונות התנועה באופן כללי. ובכל זאת קיימים בכיתה דגשים אחדים הנובעים מהחלל הצר ומריבוי המכשולים שבו. יש שאנו נאלצים להתמודד עם קשיים אלו, ויש שניתן להפוך אותם ליתרון ולהשתמש במכשולים הללו עצמם, ככלי תנועתי.

מרחב אישי והכרות עם עצמי

 אחת הבעיות במבנה הכיתתי היא הצפיפות הגדולה בחלל. זהו עומס הנוצר ממספר רב של ילדים בתוך חלל קטן. עומס זה גורם לילדים לאבד את המרחב האישי שלהם, שבדרך כלל מאפשר את השקט הפנימי ואת הריכוז. מכיוון שכך, רוב הכיתות הינן פעילות מאוד, וחסרות את אותו השקט והריכוז. מתוך אותו מקום של שקט פנימי ניתנת לילדים הזדמנות להיכרות עצמית.

כאשר אנו מעוניינים לאפשר התרחשות של למידה והיכרות פנימית, חשוב מאוד לפתוח את הפעילות ממקום של מרחב אישי. ניתן לפתוח בישיבה ללא מגע בילד אחר עם "שקט בלב". ניתן להשתמש בשטיחונים או בסמרטוטים שיהוו את המקום של כל אחד מהילדים.

אפשרויות לדוגמא:

שקט בלב –לשבת בלי לגעת בחבר ובלי לדבר.

מרחב אישי – מוקף בחוט, חישוק, או על גבי שטיחון

תקשורת לא מילולית בכיתה

הכיתה היא מקום מילולי ביותר. הידע עובר בין המורה לתלמידים במילים מדוברות או כתובות. במיוחד במקום זה, יש חשיבות לתרגל את התקשורת הלא מילולית וללמד את הילדים לשים לב להבעות הפנים ולשפת הגוף של כל אחד ואחד. תרגילים של קריאת שפת גוף ותגובה אליה קלים לביצוע בכיתה, ויכולים לשמש גם פעילות מרגיעה. 

דוגמאות לפעילויות:

א. הבעות פנים וגוף

ב. אני כועס שמח

ג. שפת הקשקושיא

ד. פנטומימה

קשר עין       

בכיתה, התלמיד הוא אחד מקבוצה, והדיבור - דרך התקשורת בה לרוב משתמש המורה - מגיעה לאוזנו כמו לעוד 30 תלמידים. חשוב גם שיהיה לו את הרגע שלו עם המורה – משהו ייחודי שהוא רק שלו. רגע של קשר עין, של מבט המיוחד לו, עוזר לבנות את הקשר הזה. בתנועה, גם ככה אנו משתדלים למעט בתקשורת מילולית, ולכן זהו זמן מוצלח ליצירת קשר העין האישי.

אפשר להשתמש בקשר העין לברכת שלום ללא מילים, כאות להתחלת תרגיל או סיום תרגיל.

 

קבוצה

ילד, גם אם אינו רוצה בכך או אינו מוצלח בכך, תמיד חי באינטראקציה עם החברה הסובבת אותו. תלמידים בכיתה הם קבוצה שמתקיימת ופועלת במגוון מצבים מורכבים - מהפיקוח המדוקדק על כל מה שקורה בעת השיעור ועד להעדר חוקים כמעט מוחלט בהפסקה. כדי ללמוד מיומנויות תקשורת בקבוצה צריך לבנות סביבה אחרת, שתאפשר רמה מסוימת של ספונטניות וחופש, ומצד שני תהיה מובנית בחוקים שלא יאפשרו יצירת אנרכיה. העבודה בתנועה, העונה על תנאים אלו, יכולה לאפשר הכנסת ילדים נדחים חברתית לתוך הקבוצה, על ידי השוני שלה משאר חלקי היום והחוקים המיוחדים הקיימים בה. בנוסף, העבודה בתנועה מאפשרת גם לילדים שהצד המילולי לא חזק אצלם לתפקד כחברים שווי יכולות וזכויות. בעבודה בקבוצה בתנועה לומדים גם את מאפייני התקשורת הלא מילולית, וכך רוכשים מיומנויות חשובות מאוד להתפתחות חברתית: לשמור מרחק מתאים, להסתכל מה אחרים עושים, להתאים את עצמך, ולהיות מוביל.

כל תרגיל שהוא מהווה תרגיל על עבודה בקבוצה. במהלך העבודה בתנועה אנו נעים על הגבול בין שמירת המרחב האישי של הילד לבין מקומו בקבוצה, ולכן חשוב להדגיש כמה נקודות.

חשוב שמגע בין חברי הקבוצה יהיה במהלך תרגילים מובנים בלבד. מגע מחוץ לתחומים אלו פוגע במרחב האישי של הילד, ויוצר בלבול פנימי ופגיעה.

גם בתוך תרגילים בקבוצה, קיים המקום של כל אחד ואחד. צריך לאפשר מקום ליחיד בקבוצה, ומצד שני לתת ליחיד להכיר במחויבות לקבוצה.
חשוב שחלק מהתרגילים יתאימו גם לילדים בעלי תפקוד נמוך בקבוצה, על מנת לאפשר להם להיות חלק משמעותי.

הדפסה

חדש באתר

מקום
מה הוא מקום וכיצד מאפשרים אותו בלמידה

מהבלוג שלנו

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו והיו חלק
מקהילת אנשי חינוך חולמים ויוצרים