תיכון
יסודי
גני ילדים
מאמרים > מוזיקה ותנועה > חינוך לתנועה

חינוך לתנועה

נעה מנדלבאום

המאמר עוסק בחשיבות התנועה כתהליך התפתחותי ספונטני, החיוני להתפתחותו של כל ילד. כל תהליך כזה משלב נטייה טבעית, התנסות, ומשוב חיובי. כיום במסגרות חינוך רבות לגיל הרך אין מספיק התנסות ומשוב חיובי לתנועה ולתחושה. כתוצאה מכך, ילדים רבים שיש להם נטייה טבעית לתנועה אינם מפתחים אותה, ואחרים שמתקשים בתנועה באופן בסיסי, מפתחים בעיות של ממש.

התנועה היא תהליך התפתחותי המהווה חלק מהגדילה שלנו. בתהליך התפתחותי רגיל הבשלת הצד התנועתי מקדמת את הצדדים השכליים, החברתיים והרגשיים, התפתחות שמביאה בתורה לעוד התקדמות בצד התנועתי. למשל, התינוק שיוצר קשר עין נענה במבט וחיוך, והדבר מעודד אותו ליצור תקשורת נוספת. תינוק שהיה רגיל לשכב על השטיח ומתרומם לזחילה רואה פתאום את הצעצועים המוכרים מזווית אחרת, והדבר מקדם את התפתחות החשיבה שלו.

חלק מהתהליך הוא הפנמת דמות האני: "איפה אני מתחיל ואיפה אני נגמר". בתהליך זה הפעוט לומד לחוש באופן טבעי איפה הגב שלו, איפה הידיים ואיפה הכתפיים. כשתהליך זה נפגם, הילד אינו חש בבירור איפה הוא מסתיים, ובתפיסה הפנימית שלו הוא ישות דיפוזית ולא מוגדרת. תחושה פנימית כזאת עשויה ליצור חוסר שקט. ילד כזה יתקשה לכבד את הגבולות הפיזיים והמנטליים של חברו, שהרי בתפיסה שלו אין גבולות.

תהליך התפתחותי נוסף הוא תכנון התנועה. הושטת היד המהוססת לתפיסת צעצוע משתכללת אט אט והופכת מדויקת ובטוחה יותר. בהמשך, הילד מצליח לתאם בין שתי הידיים ולמחוא כף, לתאם בין תנועת היד ובין תנועת הרגל ועוד.  תהליך זה מאפשר לפעוט להגיע להישגים ואף לחוש ש"אני יכול", וכל מי שראה את הגאווה של התינוק בצעדו את צעדיו הראשונים מבין עד כמה תחושה זו חשובה. גם כאן, כאשר תהליך זה נפגם, הילד נותר מגושם ומסורבל. הוא נתקע באנשים וחפצים, הופך ושופך. התגובות השליליות שהוא מקבל יכולות לפגוע בביטחונו העצמי, להפריע לו בפיתוח יכולותיו החברתיות במשחק עם חברים ואף לפגוע בלמידה. גם חוש שיווי המשקל המתפתח אט אט תורם לביטחון בתנועה ולתחושת הכשירות של הילד.

בצד פיתוח יכולת התנועה, גם התחושה מתפתחת. בתחילה הילד מבחין בין חום לקור, אחר הוא לומד לזהות תחושות שונות – להכיר בכך שלצעצוע פלסטיק מרקם שונה מצעצוע עץ, ושהליכה ברגל יחפה על חול שונה  מהליכה על רצפות אבן.  ההיכרות עם סוגים שונים של מגע בעור וההסתגלות אליהם עוזרת לילד להתרגל למגעים שונים של אנשים, דבר שעוזר לו לתפקד בחברת ילדים בני גילו.

גם בתחום זה, כשהתחושה לא מתפתחת באופן הרצוי, הילד סובל. לעיתים הוא רעב לתחושה ("תת תחושה") ומחפש כל הזמן מגע כדי להשביע את הרעב. הוא יֵרָאה כילד שנוגע ומתעסק כל הזמן ונוגע בילדים אחרים בצורה לא נעימה. סוג אחר של קושי בתחושה הוא רגישות יתר. ילדים שיש להם קושי כזה, יסבלו ממרקם לא רגיל של בגד ואפילו מתפר בצד הפנימי של הגרביים. גם מגע תמים של חבר יֵרָאה להם כפגיעה. ההצפה התחושתית הופכת את השהייה בכיתה לקשה מנשוא..

במסגרת ההיכרות עם תחושות שונות, חשוב לילד גם להכיר ולהבחין בין תחושה של כיווץ ומתח לתחושת ההרפיה. נסו פעם לשבת מול מישהו ולהגיד לו: "אתה יכול לשבת בנוח". ברוב המקרים תראו שהאדם מולכם משנה את תנוחתו לצורת ישיבה רפויה יותר. "למה קודם לא ישבת בנוח?  מישהו אמר לך לשבת באופן נוקשה ומתוח?" תרגיל זה ממחיש את המתח הרב שרבים מאיתנו נתונים בו. אנחנו כל כך רגילים אליו, שזהו המצב הטבעי שלנו וצריך להיזכר שקיים גם מצב אחר. עבודה עם ילדים על כיווץ והרפיה יוצרת היכרות עם התחושות השונות ועוזרת לילדים להיות רגועים ורפויים.

התנועה היא גם שפה: החיוך, העווית הפנים רגע לפני שילד פורץ בבכי, הזרועות הפרושות לחיבוק, הכתפיים המכווצות בעקשנות וסירוב - כל אלו הם מילים ומשפטים בשפת התנועה. ככל שהילד דובר רהוט יותר בשפה זו, יכולתו ליצור קשר עולה ועימה הסיכוי שייהנה מקשרים בין אישיים.

תנועה היא גם כיף. ילדים נהנים לרוץ, לקפוץ ולהתגלגל. הם נהנים  לרדוף אחרי כדור ולרקוד במעגל. מחקרים מראים שתנועה פיזית פועלת באופן אפקטיבי נגד דיכאון וכשהאדם מתנועע שביעות הרצון שלו עולה.

נקודות אלו ועוד מדגישות את חשיבות התנועה כתהליך התפתחותי ספונטני, החיוני להתפתחותו של כל ילד. כל תהליך כזה משלב נטייה טבעית, התנסות, ומשוב חיובי. כיום במסגרות חינוך רבות לגיל הרך אין מספיק התנסות ומשוב חיובי לתנועה ולתחושה. כתוצאה מכך, ילדים רבים שיש להם נטייה טבעית לתנועה אינם מפתחים אותה, ואחרים שמתקשים בתנועה באופן בסיסי, מפתחים בעיות של ממש.

למגמה זו כמה גורמים:

1. הרצון ליצור צעצועים בטוחים, צבעוניים וקלים, הביא לריבוי של צעצועי פלסטיק בעלי מרקם חלק ואחיד. הילד חש פחות ופחות סוגי חומרים, וההבחנה התחושתית שלו נפגמת. מסיבות בטיחותיות גם מונעים מהילדים לרוץ ולטפס, ותכנון התנועה שלהם מתפתח פחות ופחות.

הליכה על משטחים ישרים ומרוצפים מגבילה את התפתחות שיווי המשקל.
תכניות לימודים לגיל הרך המדגישות את הישיבה ב"ריכוז", פעילות עם משחקים דידקטיים ומילוי דפי עבודה – כל אלו מפחיתים את משך הזמן שבו הילד מתנסה בתנועה.
חומרי יצירה סינטטיים ולא מלכלכים החליפו את החומרים הקלאסיים. בעזרת חומרים אלו הילד מגיע ליצירות יפות אך לא מתנסה במגע בחומרים שונים ולא לומד דרכי פעולה שונות. גם בבית, הילדים מבלים יותר זמן מול הטלוויזיה והמחשב ופחות זמן בתנועה.

נראה שהתגברות הפחד מנפילות ומחבלות והחסך בהתנסות בתנועה ותחושה, הם אחדים מהגורמים לעליה המתמדת בכמויות התלמידים הסובלים מבעיות מוטוריות שנות.

מסיבות אלה חשוב לחנך ילדים קטנים לתנועה ותחושה. 

הדפסה

חדש באתר

מקום
מה הוא מקום וכיצד מאפשרים אותו בלמידה

מהבלוג שלנו

אני מרשה בכיתה
מה אנחנו 'מרשים' בכיתה שלנו? ומדוע? מה זה מצמיח?
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו והיו חלק
מקהילת אנשי חינוך חולמים ויוצרים