תיכון
יסודי
גני ילדים
בלוג > תשע"ה > "לומדים גם בעיניים"- או: דרך נוספת לעיצוב פנים

"לומדים גם בעיניים"- או: דרך נוספת לעיצוב פנים

ענת בזק, 28/1/2015

לכל נושא או ערך שאנו רוצים ללמד או להנחיל יש "אופי". יש דרך לעצב אותו כך שהמסר שאנו רוצים להעביר יגיע לתלמידים באופן רב חושי ולא רק במילים. מחשבות ורעיונות בדרך לעיצוב כיתה לומדת.

 

אמר לו אנטונינוס לרבי: גוף ונשמה יכולים לפטור עצמם מן הדין. כיצד? גוף אומר - נשמה חטאה, שמיום שפירשה ממני הריני מוטל כאבן דומם בקבר; ונשמה אומרת - גוף חטא, שמיום שפירשתי ממנו, הריני פורחת באוויר כצפור. "אמר לו: אמשול לך משל, למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שהיה לו פרדס נאה והיו בו ביכורות נאות , והושיב בו שני שומרים, אחד חיגר ואחד סומא... לימים, בא בעל פרדס. אמר להם: בכורות נאות היכן הן? אמר לו חיגר: כלום יש לי רגלים להלך בהן? אמר לו סומא: כלום יש לי עיניים לראות? מה עשה? הרכיב חיגר על גבי סומא ודן אותם כאחד! אף הקב"ה מביא נשמה וזורקה בגוף ודן אותם כאחד. (סנהדרין צא ע"א).

 

מסיפור זה אנו יכולים ללמוד על הקשר המופלא ("ומפליא לעשות") שבין גוף ונפש. האדם אינו "מלאך מתוסכל" שבעל כורחו נמצא מאה ועשרים שנה כלוא בגוף בשר ודם, הוא גם אינו "בהמה משוכללת"- חלק מעולם היונקים שבמקרה קצת יותר מורכב מהם. יש פה שילוב מיוחד של "דנם כאחד" שהוא האתגר האנושי של יצירת אחדות בין גוף ונפש שפועלים כאחד ליישם תורה ומצוות ערכים ועשיית טוב בזה העולם. כמעט כל רעיון מופשט יש לו ביטוי בסמל או במעשה כדי שיהיה לו קיום בעולם. אפילו מילים הם המשגה והקטנה של תחושות ורגשות ,אבל בלי הפיזי והמוחש אין קיום ממשי למופשט. מכאן ניתן להסיק שלא ניתן להפריד בין המימד הרוחני/ ערכי/ מופשט לבין המימד החזותי/ פיזי/ מוחש של כל רעיון או מסר חינוכי שאנו מבקשים לחוות עם תלמידינו ועם עצמינו וכדאי למצוא דרכים להביע מסרים מופשטים גם באופן חזותי מכיוון שהגוף והנשמה מחוברים- "דן אותם כאחד".

 

לפני כעשרים שנה שמעתי הרצאה מפי מר אודי ליאון שעמד בזמנו בראש בית הספר לקולנוע "מעלה". הוא השווה את הצורך והחיוב שלנו לעבור לשפה קולנועית/ חזותית למהפך הגדול שעשה בזמנו רבי יהודה הנשיא כאשר העביר את התורה שבעל פה ממדיום של על פה למדיום של "בכתב". היה זה בבחינת "עת לעשות לה' הפרו תורתך" שהרי דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בעל פה ולהיפך. בדוגמא זו אנו מבינים שיש חשיבות רבה לצורה ולאופן שבו דרך ההעברה היא חלק מהתוכן. בלשונו של מקלוהן. "המדיום הוא המסר". אופי תורה שבעל פה הוא דינמי, חי, מתהווה, אישי ואילו אופי תורה שבכתב יותר קבוע, סטטי, חוקתי וכד'. כך שגם אם איבדנו משהו בכתיבה זה צריך היה להיעשות.כדי שהמסרים של התורה והערכים הרבים שאנו רוצים להקנות יעברו לדור שמדבר בשפה קולנועית/ אינטרנטית/ חזותית/ רגשית אנו צריכים להבין את שורש השפה הזו לא (רק) את ביטוייה החיצוניים. שימוש במדיות או טכנולוגיות חדשות כדי להעביר מסרים עתיקים או מתחדשים אין משמעותו לצלם שיחה ולהעלות אותה ליו טיוב. גם להביא מצגת לכיתה זה בדיוק כמו לוח וגיר בתפישת ההוראה, זה פשוט צבעוני ומוכן מראש. אנו מבקשים לדבר את השפה ולהגיע לאותו מקום בנפש שאליו מגיעות הפרסומות ותכניות הריאליטי, ולו בשביל להביא לאותו מקום גם שקט, שלווה, עומק ומשמעות.

 

הקדמה שלישית לשיעורים שבהם אשתף בבלוג זה היא שלכל מורה יש תחביבים או תכונות אישיות שלא קשורות באופן ישיר למקצוע ההוראה שלו. שיתוף התלמידים בתחומי העניין, בחלומות, במוזיקה שהוא אוהב, באוספים שלו, מוסיף המון לקשר האישי וממילא לנכונות שלהם לשתף בעולמם ולהיכנס לשיח משמעותי של אדם לאדם. כל מורה גם יכול לשאול את עצמו באיזה מקצוע היה מתאים לו לעסוק אילו לא היה מורה; שחקן, במאי, גנן, אדריכל, פסיכולוג, בנאי, שוטר, איש צבא,מעצב, עיתונאי, פוליטיקאי... .נראה לענ"ד שאם מביאים לכיתה את הכישורים שהיית משתמש בהם במקצוע הנוסף המתאים לך, יש "טוויסט" לשיעור, לקשר עם התלמידים, לנוחות של המורה שאינו רק "מורה". הפן הנוסף מגוון, מחדש ומעשיר ותורם לאותה אוירה של "כוליות". המורה כאדם רב מימדי, התלמידים כרב ממדיים והשיעור כנוגע במגוון נקודות ותחומי עניין ובמקומות רבים בנפש. לדוגמא, התעניינות בעיצוב.

 

לאור שלוש ההקדמות האלו חשבתי לנסות ליישם את הסיסמא "לומדים גם בעיניים"- כמו "אוכלים גם בעיניים". לכל נושא או ערך שאנו רוצים ללמד או להנחיל יש "אופי". יש דרך לעצב אותו כך שהמסר שאנו רוצים להעביר יגיע לתלמידים באופן רב חושי ולא רק במילים. התחלתי לנסות לעצב שיעורים שיהיה בהם מימד חזותי, חווייתי. מימד שבו התלמיד כאדם שלם בעל מכלול תכונות ירגיש שהוא נכנס לתוך חוויה. שיעור שישבור את המבנה של לוח- מורה- שולחנות- כסאות ותלמידים שיושבים מקשיבים ומסכמים. שיעור שמשלב "גוף" ו"נפש"- תוכן וצורה.

 

פוסט זה מתכתב עם הפוסט המכונן של חברתי רעות ברוש ב' זה בית- וכן עם היחידה החמישית בהשתלמות המקוונת "למידה נוגעת ללב" העוסקת ב"כיתה כחבורה לומדת" ונוצר בהשראתם. לפני שנצליח לבנות בתי ספר שמעוצבים מראשיתם באופן שמשדר מסרים של למידה משמעותית ואישית אנו יכולים לנסות להפוך את חלל הכיתה הקלאסית מרובעת הקירות למשהו אחר שמשדר לתלמידים שבשיעור הזה מבקשים לפגוש חלקים שלהם שאולי פחות באים לידי ביטוי בדרך כלל.
 

לפניכם מספר דוגמאות:

 

א. שולחנות יצירה

 שולחנות מעוצבים מלאים בחומרי יצירה. שולחנות אלו היו מיועדים למפגש מחנכות כדי לפגוש את המקום שהוא אתה עצמך. לפני הדעות, הרעיונות, העמדה/עמידה שהתפקיד מחייב. מיהו האני הפנימי הראשוני שיוצא לאור כשיש בפניי דבק, מספריים, צבעים ומדבקות... משהו ראשוני ובסיסי ללא מילים. האם האני הפנימי הזה יוצא לאור כשאני עומד בכיתה ומלמד? האם האני הראשוני, היוצר, היצירתי, של תלמידיי בא לידי ביטוי במהלך היום בבית הספר?  

 
 
 
 
 

ב. החיים בגטו

במסגרת לימודים על השואה בנושא הגטאות (יכול לשמש כשיעור "חינוך" או כשיעור היסטוריה) ערכנו ששה שולחנות במפה , ביוטה ובנרות . על כל שולחן פיזרנו מקורות ראשוניים העוסקים בנושא אחר מחיי הגטו (ילדים, נשים, הנהגה רבנית, יודנראט, תנועות נוער, חיי יום יום). השמענו ברקע מוזיקה מתאימה. בכניסה לחדר היו דפי עבודה עם שאלות מנחות לעיון במקורות. מעבר לאווירה המיוחדת שנוצרה ולהתעניינות הרבה בנושא יש לציין שעיצוב החדר דיבר בעד עצמו; תלמידים יכולים היו להיכנס אליו בלי מורה, להתיישב בקבוצות, לעבוד עם דף העבודה ולהפיק המון בלי מילה פרונטאלית אחת. הספרים על כל נושא (יודנראט, אש קודש, יומן הגטו) פתחו פתח למתעניינים שיש עוד המון מה לומר ולקרוא ואידך זיל גמור.

 
 

 
 
 

 

ג. כיתה "כחול לבן"

 במסגרת שיעור חינוך על ציונות עם מבחר מקורות לדיון, עריכה של הכיתה ב"כחול לבן". עשתה חשק למי שנכנס לחדר להבין על מה מדובר ולקחת חלק בעיצוב הדגל ובעיצוב פני המחר במדינה. שיעור זה הוא גם הקדמה לכיתה שתיצור בהמשך טקס ליום הזיכרון לחללי צה"ל ויום העצמאות. רצינו שיתרגלו לקשר שבין צורה ותוכן לפני שהן באות ליצור מעמד מלא בסמלים ולהחליט מה המסר שהן רוצות להעביר לקהל הן באמצעים מילוליים והן באמצעים לא מילוליים.

 
 
 
 
 

ד. כיתה שהיא בית

לפני קישוט כיתה בנושא "בית" ביקשנו לברר מהו "בית". כדי לא לצייר סלון, מטבח וחדרי שינה רצינו ליצור את האווירה שבית יוצר את ההרגשה שאנחנו מרגישים במקום שבו אנו "מרגישים בבית". רצינו שמי שנכנס לכיתתנו בסוף יום הקישוט לא יראה בית אלא ירגיש שהוא בבית. לצורך קיום הדיון הזה ערכנו שולחנות ופיזרנו בתים מחרסינה כדי להיכנס לאווירה שתוביל את הדיון לאותו מקום פנימי במקום לאוסף רעיונות של מה נצייר על כל קיר.


ה. מבחן מעוצב

מבחן למגמת היסטוריה שעוסקת בלימוד נושא מנהיגות הנהגה ומנהיגים החלטנו שהמבחן ייערך בצורת "מזנון". תמונות המנהיגים המדוברים, ספרים אודותיהם, מקורות שלמדנו בשיעורים- כולם הופיעו במזנון וניתן היה לקום במהלך הבחינה ולעיין בהם. כשנכנסו לחדר המבחן המגולגל חיכה לכל תלמידה על שולחן אישי משלה.

 
 
 
 
 
 
לכל שיעור יש מעבר למילים טעם, ריח, מנגינה שאנו מקווים שיישמרו וייזכרו.בכל כיתה בעולם מתרחשים בו זמנית "טקסט" ו"סב טקסט". הטקסט הוא מה שקורה מעל פני השטח. המורה מדבר, התלמידים כותבים, נשאלות שאלות, מועלות תשובות, רואים סרטון, דנים עליו וכד'. הסב טקסט הוא המחשבות, הרגשות, הדאגות, ההתלבטויות- איפה התלמידים באמת נמצאים כרגע. מה מעניין אותם. במה הם מהרהרים. איזו התרחשות חברתית מתרחשת מתחת לפני השטח. מה באמת מטריד או מעסיק אותם. המפגש של התלמידים והמורה מתרחש בתוך קונטקסט- מכלול גדול יותר מהשיעור הספציפי שמתרחש כרגע. זו סיטואציה שהיא חלק מתרבות, מקהילה, מעם, מהנחות יסוד לגבי חינוך והוראה, מהמשפחות שמהן התלמידים הגיעו, ממטרות העל של בית הספר הספציפי שבתוכו מתרחש המפגש. בתוך המכלול של טקסט, סב טקסט וקונטקסט אני רוצה לחדש שחשובה גם הטקסטורה. הבד הנכון, החפץ המתאים, העיצוב המושך יכולים להיות נקודת חיבור משמעותית, סמל חזותי, שמקרב בין עולמו הפנימי של התלמיד, תכני השיעור והעולם התרבותי/ערכי/ סוציולוגי שממנו הוא בא. שימוש באמצעים חזותיים/עיצוביים מדבר בשפת הסמלים שאותה תלמידינו דוברים ומבינים טוב יותר מכל שפה אחרת.
תגובה
הדפסה


תגובות גולשים

MS30, 8/3/2015

ענת , כל הכבוד ממש התרגשתי, והתגובה הראשונה שעלתה לי , הלוואי ותהי מורה של הבת שלי... ומרגש לראות ששינויים אפשריים וקורים אפילו בבית החרושת לציונים שבו אני למדתי...
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו והיו חלק
מקהילת אנשי חינוך חולמים ויוצרים