תיכון
יסודי
גני ילדים
ד״ר משה וינשטוק

ד״ר משה וינשטוק

מקים ומנהלה הראשון של תוכנית לב לדעת. הוביל את הלמידה במנהל החינוך הדתי. משמש כיום כיו"ר המזכירות הפדגוגית של משרד החינוך.
בלוג > תשע"ה > לא תעשה לך פסל וכל תמונה

לא תעשה לך פסל וכל תמונה

משה וינשטוק, 29/12/2014

על הסכנה שבקבעון מחשבתי ורוחני בחינוך. על הגבול הדק שבין חידוש רוחני פדגוגי לדוֹגמה עבשה וקשה. מחשבות על ארגון לב לדעת.

לפני כמה חודשים, קיבלתי מכתב מילדה בכיתה ג', שלצורך הנכתב כאן, נקרא לה בשם יעל. כפי הנראה הוריה של יעל שלחו אותה אלי, והם גם שלחו את המכתב באימייל שנשא את הכותרת  "נשלח בשם יעל". היא כתבה לי בערך כך: 
 
"בשיעור תנ"ך שעסק בפרק שמשה ברח למדין וסייע לבנות יתרו, המורה שאלה אותי "מה אנחנו יכולות ללמוד ממשה רבינו"" יעל הוסיפה וכתבה: "השאלה הזאת רק עצבנה אותי, אני לא יודעת ואני לא אוהבת ללמוד תנ"ך כך!!!!!!!!!". 
 
מאחר שלא הייתי בשיעור, איני מכיר את הקבוצה, ואיני יודע מה בדיוק נאמר שם וכיצד. ומכיוון שגם לו הייתי לא הייתי מעוניין לפגוע במורתה, השבתי לה במילים הבאות. 
 
יעל שלום,ממש הצטערתי לשמוע שהמורה שלך שאלה אותך שאלה שגרמה לך להתעצבן. אחרי שקיבלתי את המכתב החשוב שלך דיברתי עם כמה ילדות (וילד) בגילך על הפרק הזה. הייתה לנו שיחה נעימה והם דווקא חשבו שאפשר ללמוד הרבה מפרק כזה שבו משה רבינו מציל יהודי מידי מצרי שפוגע בו, ואחר כך מציל בנות מאנשים רעים שמציקים להן.ובכל זאת, תודה שפנית אלי. אנחנו באמת יודעים שזה לא מתאים לכל ילד וילדה ולא כולם אוהבים ולומדים באותה הדרך, ותמיד המורה שמכירה את הכיתה צריכה לשים לב האם זה מתאים לילדים בכיתה. אנחנו באמת חושבים כמוך שהמטרה היא שיאהבו את התורה וילמדו אותה בשמחה וילמדו ממנה לחיים, ואם זה לא קרה לך בכיתה, זה חבל מאד.אשמח מאד לשמוע ממך איזה שאלות ורעיונות היו גורמות לך לאהוב את הפרק הזה, ואיך את מציעה לנו לעזור לתלמידות נוספות לאהוב את הפרק הזה ואת התורה בכלל. אנחנו שמחים לכל רעיון.המון תודה שכתבת לי.
 
לאחר כמה ימים קיבלתי את תשובתה, "אם יהיו לי רעיונות אכתוב לך. תודה על זה שענית לי מהר."ומאז, לצערי היא לא כתבה לי. וגם אני לא כתבתי לה דברים רבים. לא כתבתי ליעל במכתב, שעל אף שדיברתי עם כמה ילדים והם התעניינו מאד, אנו חושבים (וכך גם מראים מחקרים) שלרוב, בגילאים הצעירים לא כדאי לעשות רפלקסיה ולשאול שאלות ישירות מעין אלו (לא תמיד, כי אין תמיד בדברים הללו). לא כתבתי לה שבגילאים הללו, הסיפור עצמו (ולעיתים שינונו או שירתו) יוצר אהבת לימוד והפנמה. גם לא כתבתי לה שבספר "לב לדעת" כתבנו ששאלות ישירות מעין אלו ושיקוף, עדיף שיחלו מגיל יותר מבוגר.
 
אחרי קבלת המכתב הייתי מוטרד. מצד אחד המכתב ותוכנו העציבו אותי- חבל שיעל חשה כך ביחס לשיעור, מן הצד השני המכתב שימח אותי מאד. עצם העובדה שהשאלה המטרידה יעל או את הוריה, היא אם למידה מעוררת אהבת תורה או לא היא חידוש חשוב, ואולי זה אחד הדברים החשובים ביותר שרצינו לעורר. ילדה בכיתה ג' שיודעת מה אנו רוצים להשיג בלימוד התורה, ומנהלת שיח עם עצמה ואף עם אחרים בנושא, זה דבר בעל ערך רב. בימי ילדותי ונערותי (וגם בהיותי מורה בתחילת הדרך) שאלה זו לא עלתה כלל לשולחן הדיונים. אבל בכל זאת הייתי מוטרד. החשש הגדול שהטריד אותי היה שאולי ישנם אנשים שלוקחים כלי למידה חשובים ופועלים עמם ללא חשיבה. באופן שמרוקן אותם מתוכנם ומשמעותם.

יעל עדיין אינה יודעת, שבכל גיל, עשויים כלים בעלי ערך לאבד את ערכם. כאשר ישנה שיטה או כלי שמשתמשים בהם לא במקום, או שנוקטים בהם שוב ושוב, הם עלולים להפוך לדבר מלאֵה ומעורר התנגדות. לפני כמה שבועות נכחתי בסדנת ניהול, שבסיומה שאל המנחה את הנוכחים- "כעת אני מבקש שכל אחד יאמר דבר אחד שהוא לוקח מפה". כולם נאנחו בעייפות, אחדים גיחכו. התברר שמדובר בפעם השלישית באותו יום ששואלים אותם את השאלה הזו.  
 
זו הסיבה בעצם, טירדה שאחזה בי, ובעקיפין גם לכתיבת פוסט זה. כעת אני חושף את אחד החששות הגדולים שמפעם בקרבי. החשש שהרעיון שלמענו הוקם "לב לדעת", כמו הרבה רעיונות של רוח, יהפוך לפסל, לתמונה, לאוסף פלקטי של ריטואלים ופרקטיקות שמורים חייבים לעשות בשיעור. החשש הגדול פן יהיו אנשים שישכחו שבסופו של יום שלוש מטרות מלוות אותנו מתחילת התהליך- שהילד או הילדה, ילמדו, יבינו ויזכרו את תוכן הלימוד, שהם יאהבו את הלמידה, ושהלמידה תשפיע על עולמם וחייהם. שתישכח גם העובדה שאין דרך אחת או שיטה אחת שבה עושים זאת.
 
 
 
ב"לב לדעת" ערכנו מחקרים, חשבנו הרבה, ואנו מפתחים רעיונות רבים, שאלות רבות, הצעות רבות. אבל יש אנשים רבים יותר, וילדים רבים יותר ומגוונים יותר מרעיונותינו. יש ילדים שהפענוח הקוגנטיבי משמעותי להם, ויש אחרים שהרגש שלהם דומיננטי, יש ריאליים ויש הומניים, ויש כאלו שהשיח החברתי וההאזנה משפיעים על למידתם. בשביל ליצור למידה שמעוררת אהבת לימוד והפנמה, אסור שתישכח העובדה שהרגע הזה בכיתה הוא רגע חד פעמי של מפגש בין לומדים, מורה ותורה (או תוכן למידה אחר). שלא תאבד האמונה שזהו רגע שבו יכול לקרות משהו עמוק ומיוחד. החשש שהרגע הזו יִמָזג לכלי מדידה ושיטות שיהפכו לדוֹגמה עבשה וקשה, עלול לעתים להיהפך למציאות. לפעמים, כלים, שיטות והצעות עשויים להשכיח את הרעיון- שכל מה שאנו רוצים הוא שהילדים ידעו ללמוד, ולא פחות, יאהבו ללמוד ויראו  איך הלמידה משפיעה על חייהם. 
 
אנו, כמורים ואנשי חינוך, מזכירים לעצמנו שוב ושוב, ומזמינים את עצמנו להתבונן שוב ושוב במטרות- שהן החשובות. להשתדל לזכור כל העת שאנו רוצים לשפר את הלמידה ולהאהיב אותה. 
שיש דרכים רבות ושונות לעשות זאת. 
שעלינו לשאול את עצמנו ואת תלמידינו כל הזמן האם אנו עושים זאת. 
 
יעל, הילדה המתוקה ששלחה לי את המכתב זכרה זאת, ובכך היא הזכירה לכולנו את זה שבכיתה ובלימוד צריכה לנשוב הרוח. שכל מורה צריך לחשוב שוב ושוב איך לעורר ולהשיב אותה בקבוצת הילדים שאותם הוא מוביל, בכל עת בה הלמידה מתרחשת.
 
לפעמים צריך להשתמש בכלים, וישנם כלים טובים מאד לכך. 
לפעמים די במורה שמספר את הסיפור ועיניו בורקות. 
ולעיתים לא צריך לדבר על כלום, לא כדאי לומר כלום, מספיק להתבונן בנלמד בשקט בשקט. 
 
 
פעמים שהמורה המבקש ללמדנו אמת, אל לו אפילו לגלות לנו, כפי ששרטט ברעיונותיו, הפילוסוף הספרדי חוסה אורטגה אי גאסט
 
המבקש ללמדנו אמת 
אל יגלה לנו  
רק ירמוז עליה במחווה  
קלה, מחווה הרושמת 
          באוויר תחילתו של מסלול 

          רעיוני, אשר אם נגלוש 

          לאורכו ננחת בעצמנו 

          לרגלי האמת החדשה 
חוסה אורטוגה אי גאסט
הרהורים על דון קיחוטה, 1914 
מספרדית – רנה ליטוין
 
תגובה
הדפסה

חדש באתר

השתלמויות - כנס פנים אל פנים
חדש! כנס פנים אל פנים המיועד למשתתפי השתלמויות הקיץ ולבוגרי ההשתלמויות המקוונות. לפרטים נוספים לחצו כאן.

מהבלוג שלנו

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו והיו חלק
מקהילת אנשי חינוך חולמים ויוצרים